ירח מדמם
אם זהו גורלנו
אז מה הטעם לחיים?
הציפורים חכמות
התחילו את תקופת הנדודים
ואילו אנחנו מאחור נשארים
זקנים בודדים, קרים.
בוהים בירח מדמם
מבעד חלון אש ולהבות
בזמן בוער,
מתבוננים בשקט בתקוות נמסות.
רסיסים של זכוכיות,
פוצעים והורגים כמו חרבות.
כמו לבבות שבורים
טינה מיותרת
ממשיך פה להישפך דם אחים.
והנהרות מחלחלים
אל הצמחיה, אל החיים.
תגובות (5)
מדהים! אחד אחד השירים הטובים ביותר שלך. התיאורים נהדרים, המטאפורות מדהימות והכל מושך אותי לתוך מערבולת של יופי ורגשות. מושלם
אה שכחתי לומר, במשפט השלישי – "הציפורים [ה]חכמות" כי את מדברת על הציפורים ומה שהן עושות לכן צריך עוד ה"א.
מהמם! אהבתי=)
אם החיים חסרי טעם לא כדאי שניתן להם טעם?
מישהו אי פעם ידע מה גורלו?
רק בבקשה אל תהי דיכאונית כמו נתן זך.
מדיכאון, יוצאים שירים טובים ועמוקים. לא הכל טוב ויפה בעולם. לפעמים אין טעם ואין סיבה. גם את הצד הזה צריך להראות בשירים.