מרחקים ממך

אני זוכר ימים טובים, של אושר בכיסים,
של שיחה לליל כוכבים, איתך אהובתי.
אני זוכר דמעות קפואות, חיוך על שפתיים מתוקות…
איך המחשבות פתאום רצות, בלי לומר לאן הולכות,
איך התרחקת ממני ככה,
אני כולי חתיכות ורסיסים…

ראיתי עיניים טובות, מביטות בי, מנחמות.
שמעתי מילים קרות, מוטחות בי, חותכות.

את היית כל שביקשתי, כשהכוכב עבר מולנו,
אני הרגשתי את זה רציני, כשלחצנו את ידינו.
עוד מנגינה מתנגנת במוחי, שומרת עליו מלחדול,
עוד קול אחד אחרון פועם באוזניי, הוא נתן לי,
תקווה ואור.

ואני בוכה בשקט, כאיש אינו רואה,
והן זולגות להן בשטף, לא מתחשבות, מכות.
ואני יושב לבד ואת לא פה,
את לא עונה לשיחות…

היה לי אור קטן, חלוש,
עכשיו הוא כבה, אופף אותי, חונק.
אם תזכרי בי יום אחד,
תדעי אני מוכן שתחזרי….

חשבתי מחשבות שמחות, על חיים טובים, על שנינו.
נזכרתי בימים גשומים, של פחד, חיבוקים.

אני רואה תמונות ועוד תמונות,
שלך עם חברות.
הלב פועם לו בחוזקה, לא מצליח לשכוח את שקרה.
זה חוזר לו שוב ושוב,
מכה בי, בשקט אך חזק.

אני רואה תמונות ועוד תמונות,
שלך עם אחרים,
והוא.