תודה. על הכול.

תודה. תודה על הכול.
תודה על שקשה לי לפעמיים למעשה, כל הזמן .
תודה על כך שלמרות הקשיים אני מצליחה לעבור יום ביומו. עם חיוך- אומנם עקום אבל חיוך.
תודה על כך שיש רגעים מעטים שמשמחים אותי. תודה.
תודה לך, הקב"ה.
תודה על כך שאני נושמת, חיה. צוחקת ומנסה לעבור כל קושי בהצלחה.
תודה. באמת תודה.
אומנם קשה לי. כלכך קשה לי בחיים האלה. באמת. לפעמיים אני חושבת שאני אף פעם לא אזכה לראות את האור בקצה המנהרה הזאת. המנהרה של החיים האלה. אותה מנהרה אין סופית. מנהרה חשוכה ומפחידה כלכך.
לפעמיים אני מתייאשת ומרימה ידיים. ואין לי כוחות יותר להתקדם הלאה. להמשיך להילחם. אין לי כוחות.
אבל אני אומרת תודה. באמת, מעמקי נשמתי אני אומרת תודה- תודה לך הקב"ה . על הטעויות שלי. על מעשיי הרעים. על בכי וצחוק. על מוות וחיים. על בריאות וחולי. על הכול. תודה.
כי בסופו של דבר מה היינו אנו בלי טעויותינו, בלי מעשינו הרעים ובלי קשיינו?
מהכול אנו לומדים. אני לומדת.
עם כל הקושי. הקושי הזה שאף פעם לא עוזב אותי. תמיד נשאר שם. בתוך תוכי. כמו דואג להזכיר לי שהחיים לא קלים. בכלל לא קלים . .
תודה. באמת, תודה.
תודה על הכול.
על כל דמעה ועל כל עצב. על כל חיוך ועל כל שמחה.
תודה.

אני.