תן לי לצוף

סערת רגשות,
שבוערת בחזה..
עד כדי פיצוץ.

איך בא לי..
לבקש ממך,
לבוא לכבות אותי.

רק לרגע.
ותלך.
רק חיבוק גדול,
שלא ישרוף אותי.

איך שכואבת לי הבטן.
כמו אגרוף גדול,
שמוריד גורדי שחקים.
זה מקפל אותי.

כאילו מישהו,
פרס אותי לחלקים
או לפחות חצה לשתיים.
אני מתפרקת.

ואיך שאני צריכה,
את הקול המתוק שלך
מספר ומספר
דווקא לי.

כמו גלגל הצלה,
שנזרק בחושך
ומושך אותי מעלה מעלה.
קצת אוויר.

וכמה הלילה גדול,
מאיים הוא.
שדים שרוקדים,
בצלילי הקירות.

איך שאני רועדת
מפחד. מקור.
מלבד, שבולע הכל.
מהשקט הזה.

וכמה..
שלא בא לי לבקש.
אז אני דוממת.
לא יכולה, להניד עפעף.

מחכה,
איך תשמע..
שקראתי בלי קול.

שתבוא..
ותציל אותי..
מעצמי.