" I will not let you fall " פרק 1

פקחתי את עניי לחדר לבן וגדול .
מייקל ישב על כיסא עץ לצד המיטה שעליה שכבתי .
מייקל ? איפה אני ? שאלתי אותו והבטתי על החדר מסביבי .
מייקל הסתכל עלי , "רוז את ערה!!" קרא בשמחה וניגב דמעה שזלגה מקצה עינו .
"איפה קרולינה ?" שאלתי אותו .
"היא הלכה לקנות אוכל היא תחזור עוד מעט , איך את מרגישה ? " שאל וליטף את שיערי .
"מייקל מה קרה ? " שאלתי אותו שוב מחכה לתשובה .
"דקרו אותך רוזלינה , אני כול כך מצטער הכול באשמתי " . "זה לא באשמתך מייק " אמרתי לו .
דמעה קטנה זלגה על לחיי וניגבתי אותה במהירות לפני שמייקל יראה .
"אני הייתי צריך לבוא לקחת אותך מבית הספר , אסור היה לי לתת לך לבוא הביתה לבד "
"זה לא באשמתך " אמרתי לו "וזה סוף הויכוח " .
שוטר שמנמן עם מדים כחולים נכנס אל החדר , "את רוזלינה מונטגמורי ? "
השוטר התיישב על כיסא ליד מייקל והוציא פנקס כחול ולוגו המשטרה על קדמת הפנקס .
"כן " עניתי בקול צרוד .
"ומי אתה ? " שאל השוטר והצביע על מייקל עם העט שאחז בידיו הגדולות .
"אני אח שלה " אמר מייקל אל השוטר .
" מה השם שלך ילד ? " שאל את מייקל בקול אבהי .
"מייקל קולינס" אמר מייק .
השוטר הרים גבה עבה ושחורה , "אין לכם את אותו שם משפחה ? "
"אני מאומצת " אמרתי לשוטר .
השוטר הנהן ורשם משהו בפנקס הכחול והגדול שאחז בידיו .
"גברת מונטגמורי , מה את זוכרת מליל אמש ? "
הירהרתי לרגע , "כמעט הכול חוץ מאיך שהגעתי לכאן " אמרתי .
השוטר שירבט משהו נוסף בפנקס , "תספרי לי את כול הזוכר לך מההתחלה " .
"הייתה לי חזרה עד מאוחר בבית הספר " התחלתי לספר לשוטר ולמייקל שהקשיב .
"תאטרון ? " שאל השוטר .
" בלט " תיקנתי אותו . "תמשיכי" אמר השוטר והמשיך לכתוב משהו בפנקס שלו .
הבטתי על מייקל , הוא אחז לי בחוזקה ביד והנהנן אלי "תמשיכי " אמר .
"מייקל הציע לבוא לקחת אותי אחרי החזרה , אבל אמרתי לו שאני יבוא ברגל " .
"אנחנו גרים כמה רחובות מבית הספר" הסברתי לשוטר .
ואז.. המשכתי לספר " ברחוב הראשי שליד הפארק , הוא קפץ עלי משום מקום " .
ניגבתי דמעה קטנה שזלגה .
"הוא שלף סכין ואיים עלי , ואמר לי להביא לו את הכסף והתכשיטים " .
השוטר הנהנן עם ראשו למשך כול אורך הסיפור .
"מעבר השני של הרחוב משהו בא לעזרתי וצעק על הגנב , "תעזוב אותה " הגנב נלחץ ודקר אותי "
וזהו זה מה שאני זוכרת .
"את זוכרת איך ניראה הגנב ? צבע שיער, גובה, אם יש לו זיפים או לא ? "
הנדתי את ראשי בשלילה , "הוא חבש כובע גרב שחור על ראשו ראו רק את עניו , כחולות חזקות " .
"יש לך עוד תיאור חיצוני ? " שאל השוטר שוב .
"מצטערת אני לא זוכרת עוד דבר ". הוא סיים לכתוב משהו בפנקס וסגר אותו , " אל תדאגי גברת מוטגמורי אנחנו נימצא את הפושע ! "
קרולינה האמא המאמצת שלי נכנסה לחדר , "רוזלין שלי את ערה ! " קראה בשמחה וחיבקה אותי חזק.
"את אימה ? " שאל השוטר את קרולינה .
"כן , המאמצת " אמרה קרולינה .
"אפשר מספר טלפון או כתובת ? שבו אוכל להישאר איתכם בקשר למקרה ונמצא קצה חוט בנוגע לחקירה " .
"בוודאי " אמרה קרולינה ושלפה מכיס מכנסיה האחוריים כרטיס ביקור שעל הכרטיס כתוב את מספר הפלאפון שלה ואת מספר הטלפון בבית ואת הכתובות .
"נשאר בקשר" אמר ויצא מהחדר .
מיד אחרי שיצא השוטר , נכנסה אחות חייכנית ושיערה הג'ינג'י בולט במיוחד עם בגדיה הלבנים .
היא אחזה בזר פרחים גדול מלא בוורדים אדומים פורחים .
"מישהו שלח לך זר פרחים " אמרה בחיוך מוגזם מאוזן לאוזן .
"לי ? , את בטוחה ? " שאלתי אותה .
היא הניחה את זר הפרחים הגדול בתוך כד זכוכית מלא במים על השידה הקטנה שלצד מיטת בית החולים שעליה שכבתי .
"יש גם כרטיס ברכה " אמרה האחות והגישה לי את הכרטיס .
אחזתי את הכרטיס בין שתי ידיי וזה העלה לי חיוך על הפנים .
מקדמת הכרטיס שכבה ג'ירפה קטנה על מיטה ובתוך פיה מד חום , ובאותיות צבעוניות כתוב רפואה שלמה .
פתחתי את הכרטיס , בכתב יד מסודר כתוב : " רפואה שלמה ילדונת" .
"מה כתוב שמה ? שאל מייקל .
"רפואה שלמה : אמרתי והנחתי את הכרטיס לצד זר הפרחים הריחני .
" ממי הזר ? " שאלה קרולינה .
הנדתי את ראשי , "לא כתוב שם "
"רוזלינה ? " שאל מייקל בחיוך , " יש לך מעריץ סודי ? " .