בוקר טוב עולם

23/01/2020 111 צפיות אין תגובות

תראו, לא אמרתי כלום, באמת. אני רק אמרתי לו בלי מילים שאני התאהבתי בו, וקיבלתי בחזרה את התגובה שידעתי שאני אקבל, אבל עשיתי את זה כי הלב אמר לי. הלב אמר לי.
אני ידעתי מה הוא יגיד. כנראה שאני לא בטעם שלו, כי הוא אמר פעם שהוא אוהב בלונדיניות (כמה שטחי), עם עיניים כחולות וכאלה שיהיה אפשר לדבר איתן על החיים. רק חסר לי לחמצן את השיער, כמו 80% מהבלונדיניות במדינה הזאת, לדחוף עדשות לעיניים, וזהו? הוא יאהב אותי? נו באמת, זה לא עובד ככה. אני הרי התאהבתי בו, אפילו שהוא נמוך, בעל מבנה גוף צנום ויש לו פנים לא סימטריות. אה כן, גם לו אין עיניים בהירות כמו שאני אוהבת. נו ואז מה?
זה רק מוכיח שאני באמת התאהבתי בו בגלל מי שהוא, ושם כבר החיצוניות מיטשטשת.
בחיי, איך זה קרה לי שוב? איך אני שוב במצב הזה של זאת שבוחרים אותה בין כמה אחרות, ולא זאת שיש לה אופציות?
אין לי עוד מה להוסיף. אל תתאהבו עד שלא תהיו בטוחים שזה הדדי. ואני יודעת שזה בלתי נשלט להתאהב, למרות שכמה אנשים ממש רציונליים ניסו לשכנע אותי שאפשר ללמוד לשלוט על זה, פשוט תנסו להישאר מאוזנים.
ואולי לא תמצאו את עצמכם ערים ב 4:48, בגלל הבאסה שלא רוצים אתכם עוד פעם נוספת, והמחשבות גואות בלי הפסקה.
מאסתי
מאסתי
מאסתי

בוקר טוב עולם
דרוג הסיפור 4 | 1 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך