CnnBll
אני בספק אם מישהו יבין

הישיבה

CnnBll 11/01/2018 391 צפיות 4 תגובות
אני בספק אם מישהו יבין

לחשושים נשמעו מבעד לדלת הזכוכית. קול נשי מאוד מוכר המסביר כנראה למישהו אחר בחדר.
הדלת עוצבה כך שלא ניתן לזהות מבעד לזכוכית החלבית את הנמצאים בחדר הישיבות.
איחרתי?
אין סיכוי.
פתחתי בזהירות את הדלת והשיחה נפסקה באחת. מעבר לשולחן הגדול והכיסאות הפזורים מסביבו, ראיתי אותה עומדת בשמלת מיני צמודה שהחמיא לרגליה וסוודר ללא שרוולים בצבע בורדו. לידה ניצב אדם גבוה וצנום עם מראה חולה בעל חולצה ירוקה מכופתרת ומכנס מחויט ועל אפו הרכיב את משקפיים גדולות ושחורות שלא החמיאו לו במיוחד.
“אני מפריע?” זרקתי לחלל האוויר כדי להפיג את המתח.
היא התעלמה ממני ופנתה חזרה לגבר לידה והמשיכה לדבר היכן שהפסיקה.
“הפעם תעמוד יותר על ההישגים שלך ופחות על מה שלא הצליח…” הפסקתי להקשיב ופניתי מהם ועקפתי את השולחן הגדול במרכז החדר. שני כיסאות עם מעילים מעליהם סימנו כי הם תפוסים והתיישבתי ליד אחד הכיסאות בקצה השולחן. בכוונה בחרתי את הכיסא הפינתי בקצה, לא רציתי שיפנו אלי ראשון. העבודה שלי הייתה מסביב לשעון והיה מאוד נדיר שהיה לי הפסקה באמצע.
טבעתי לתוך הכיסא ונשענתי לאחור.
אופנת ההייטק ששטפה את ישראל בשנים האחרונות לא פסחה על הכיסאות והם היו עם קווים נקיים ויפים אך פחות נוחים כמו פעם.
הפעם שכרנו חדר ישיבות באזור התעשייה ביוקנעם ולא התלהבתי כל כך מהמקום, אבל זה תמיד עדיף על מפגש סביב מדורה.
היא המשיכה לדבר ולדבר כמו מפקד שמנהל שיחת מוטיבציה עם החייל הסורר. הלהט שיש לה בעיניים, הלם את הכינוי החיבה שלי אליה, הלוחמת.
מולה עמד הצנום הסמרטוט שהנהן כל משפט שני שלה ומבטו נדד בינה לביני. הוא חייך חיוך מאולץ בסוף כל משפט שלה כדי לגרום לה להתרצות ואני ידעתי שאף טיפה של משמעות יספגו פנימה לתוכו.
מה היא מוצאת בו?!
המראה הגבוה והצנום גרם לו להראות חולה.
הדלת נפתחה במהירות והמנהל נכנס פנימה במרץ ושפשף את ידיו זו בזו.
“קדמה, קדימה, אני לא רוצה לעכב אף אחד ממכם.”
חולצתו המכופתרת הלבנה, יצאה ממכנסיו ונתנה לו מראה מרושל. אך עיניו הכחולות והקרות, שיקפו את הרצינות והאמביציה שיש בתוכו והעפילו על מראהו המפוקפק. הלוחמת והסמרטוט התיישבו בכיסאות.
המנהל הלך לצידו השני של השולחן והביט על שלושתנו מלמעלה. הוא תמיד היה חסר סבלנות וידעתי שהוא לא ייקח כיסא וישב כמונו.
“אני לא רוצה להיות כאן מעבר למה שצריך ואני לא לא רוצה לבזבז לכולנו את הזמן. יש לנו עבודה לעשות.”
מבטו סקר כל אחד מאיתנו בעיון ושקט לא נעים השתרר.
הרגשתי איך הסמרטוט הצטפד בתוך הכיסא לידי. אני ידעתי שאם אני הרגשתי זאת אז המנהל בטוח הרגיש.
“נתחיל בך” הוא הסיט את מבטו ממני והפנה אותו ללוחמת.
הרגשתי איך היא נהנית להיות הראשונה לשפוך את מצבה, זה הזכיר לי חייל שמתנדב על ידי בקשת מפקדו. הרצון להיות ראשון אף פעם לא קסם לי ואף פעם לא הבנתי אותו, אך הערכתי אותה על כך.
“השווקים במזרח התיכון בנסיגה כרגע למרות שבשש שנים האחרונות הן היו בפריחה” אני אוהב לשמוע את קולה יחד עם ההתלהבות שלה להציג את כל מה שהיא התקדמה בו. תמיד היא מתחילה עם הדברים הפחות טובים ומתקדמת הלאה להישגים ואז לתחזיות.
“אך עם זאת, הנשיא טראמפ נוקט קו מאוד אגרסיבי כלפי…”. אני זוכר עד כמה שהיא רצתה שהוא יהיה הנשיא. החוסר וודאות של מנהיג העולם החופשי גורם לחוסר יציבות. חוסר היציבות הזו מאפשר לה לכבוש את השוק ולהגיע למחוזות חדשים.
“… אל תלך שולל בנושא השיחות בין צפון קוריאה לדרום קוריאה, השוק מראה כי המגמה הפוכה לחלוטין…” ניצוץ ההתלהבות נכנס בעיניה בעודה שופכת את התחזיות האופטימיות.
המנהל המשיך להחדיר בה את מבטו מבלי למצמץ. הלוואי והייתי יודע מה עובר לו בראש בעודה מדברת ומדברת והוא שותק ומקשיב. סופג את המידע ומעבד אותו בראשו ומוודא שזה מקדם את המדיניות אותה הוא מוביל.
“… אז כרגע אני באופטימיות זהירה כי השוק הולך וגדל ואני ממשיכה לראות אותו גדל וגדל, כמובן עם המשך השגחה שלי.” היא סיימה את דבריה בחיוך.
המנהל הרשה לעצמו למצמץ והוסיף בחיוך משלו.
הוא הפנה את מבטו אל הסמרטוט.
“מה איתך?”
יכולתי ממש להרגיש איך הסמרטוט מנסה לבלוע את הרוק בפה. ניסיתי להסתיר את החיוך שלי מאחורי היד אך הלוחמת תפסה אותי במבטה והרביצה בי מבט חודר שחתך אותי כמו חמאה. הצבע האדום שלבשה רק הבליט את המבט המאיים בעיניה. איום שהופנה אלי.
הסטתי את מבטי למטה, לא יכולתי להמשיך להמשיך ולהישיר מבט לעיניה.
“אצלי אין יותר מדי הפתעות, הגופים בעולם משלבים ידיים וקשה לפרוץ לתוך שוק שדוחה אותך פעם אחר פעם.” המבט של המנהל הקשיח והסמרטוט לא הבחין בזה והמשיך.
“למרות השינויים הדרסטיים והאמורפיים שיש לכל המחלות, חברות התרופות מצליחות להתעלות על עצמן בכל פעם. אני משער שהפחד מפני המחלות מאחד את כולם וזה מקשה עלי לפרוץ לשוק הזה ולהתפתח.”
המנהל לקח אוויר פנימה, ידעתי שזה הולך להגיע והסמרטוט לא שם לב והמשיך.
“מנהל המזון והתרופות האמריקאי מעלה בכל שנה את רמת הדיוק והזהירות ולמעשה מעלה את כל הרמה של התרופות בכל העולם. כולם רוצים לקחת נתח מאמריקה. אני צריך להיות הרבה יותר מדויק כדי להצליח לפרוץ פנימה. כרגע, כל הניסיונות שלי לבצע פריצה על ידי הכלים הקיימים, עלו בתוהו. אבל אני חושב…”
“זה לא מקובל עלי!” צעק עליו המנהל.
הסמרטוט השכיל להביט במנהל שכבר זעם.
“זה לא מקובל עלי!” המנהל צעק שוב ודפק על השולחן.
המנהל לקח צעד אחורה וידעתי שהולך להיות שיחה חד צדדית וארוכה של המנהל.
אני והלוחמת החלפנו מבטים מבינים.
“מה קרה לנו?! פעם היה לנו נתח שוק ענק בצד שלך וכל הזמן הצטמקנו והצטמקנו” ידיו של המנהל התנועעו באוויר להדגיש את דבריו.
“אנחנו כאלה קטנים עכשיו” רמז באצבעותיו ועיניו הצטמצמו .
“לא מעניין אותי התירוצים שלך על זה או על זה. תעשה את העבודה שלך!”
ראיתי את הסמרטוט מתכווץ על כיסאו. רוטט ומפחד ומחזיר את משקפיו חזרה לאפו.
“לא מעניין אותי איך תעשה אבל תעשה את זה! אולי שכחת למה אנחנו התכנסנו כאן?! כולנו צריכים למלא את חלקינו כדי להצליח ואי אפשר לפשל. תיקח את עצמך בידיים ותשתמש במה שיש היום.” המנהל החל ללכת הלוך ושוב לאורך השולחן ורק צעדיו נשמעו.
כולנו ידענו שאסור לנו לדבר אחרת הוא יתעצבן עוד יותר ממה שעכשיו.
המנהל הצביע על הלוחמת ופנה לסמרטוט.
“תסתכל עליה, לפני שש שנים בחזית במצריים, היא החלה להשתמש ברשתות החברתיות כדי להגדיל את השוק והיום זה נפוץ בכל מקום. תלמד ממנה!”
שתיקה ארוכה ולא נעימה השתררה בעוד המנהל המשיך להסתכל בדריכות בסמרטוט.
לבסוף שחרר אותו ממבטו וכמעט ראיתי אותו מתפרק לחלקים בתוך הכיסא.
“מה איתך?” המנהל פנה אלי.
אף פעם לא אהבתי להכביר במילים. אני יותר אוהב את הישירות והפשטות.
“אצלי הכל בסדר. אני במונופול בשווקים שלי ושום דבר מאיים לא נראה באופק”
“לפחות זה.” סיכם המנהל את הנושא.
“אני מצפה לראות שיפור בישיבה הבאה.” אמר לסמרטוט.
הסמרטוט הנהן במהירות והשפיל את מבטו.
המנהל יצא מהחדר והלוחמת אספה את השאריות מהסמרטוט שלה.
נשענתי אחורה בכיסא והבטתי בכולם יוצאים.
“עד לישיבה הבאה, מלחמה ומחלה.” נפרדתי מהם.
“עד לישיבה הבאה, מוות.” אמר מחלה והרכין את ראשו לפרידה. משקפיו כמעט נפלו מאפו.


הישיבה
דרג את הסיפור

תגובות (4)

אממ.. ניראלי הבנתי, חלקית אוליי:) זה יפה, רעיון מגניב שמראה נקודת מבט אחרת לגמרי על המוות והכתיבה נפלאה!!

11/01/2018 23:35

    כנראה הסתרתי את זה יותר מדי… מלחמה, מחלה ומוות והמנהל הוא האנטיקרייסט

    12/01/2018 00:21

אני מניחה שיכולתי לעלות על מחלה לבד (“מצטמק” זו מילה נורא “גידולית”), אם לא היית אומר :| אבל כן, הסתרת את זה יותר מידי.
בקריאה ראשונה אני מניחה שיכולתי לחתוך את כל החלק הראשון (עד שהיא קוראת לו “מוות”)… אבל בקריאה שנייה כן יש ערך לחלק הראשון, כי בעזרתו אפשר לנחש מה מסמל כל אחד.
טעויות לשוניות מוזרות יש לך, מקלדת? לילה?
*לא הצריכה שעות מרובות.
*”אף טיפה של משמעות שנשפכו ממנה”? הכוונה היא לטיפה או למשמעות?
*אני לא רוצה לעכב אף אחד מכם. או שהתכוונת לאפשרות שהדמות לא יודעת לדבר, כמו שאתה אוהב לציין?
*”וואני לא לא רוצה לבזבז לכולנו את הזמן”? אה?
*הסמרטוט שישב כסא לידי הצטפד
*”לא יכולתי להמשיך להמשיך”?

14/01/2018 20:31

    זה מה שקורה שיש רעיון ומקלידים בלי הכרה ואז עושים קצת עריכה בלי לקרוא את הקטע בצורה מסודרת מהתחלה.
    הסיבה לטעויות הספיציפיות הן העריכה שעשיתי במשפטים בלי לוודא שהם יוצאים נכון בסוף
    חוסר סבלנות היא אחת החולשות שאני מנסה להתגבר.

    16/01/2018 10:54
11 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך