Untitled
שמתי לב שקל יותר להסביר את הכל כאלו זה לא קשור אלי, אף על פי שאני הייתי חלק מהסיטואציה. יש תקופות שבהם גם אנחנו מרגישים כאלו אנחנו רק קוראים על חיינו, בזמן שהם מתרחשים במציאות. אני לא יודעת, אני נותנת שמות רגילים מידי לסיפורים. אבל בתכלס (אוי איזה סלנג) השם מסכם את הכל בפשטות.

פרידה

Untitled 13/03/2019 84 צפיות תגובה אחת
שמתי לב שקל יותר להסביר את הכל כאלו זה לא קשור אלי, אף על פי שאני הייתי חלק מהסיטואציה. יש תקופות שבהם גם אנחנו מרגישים כאלו אנחנו רק קוראים על חיינו, בזמן שהם מתרחשים במציאות. אני לא יודעת, אני נותנת שמות רגילים מידי לסיפורים. אבל בתכלס (אוי איזה סלנג) השם מסכם את הכל בפשטות.

זה היה מפתיע, לראות שני מתבגרים עם שיער ארוך בוכים זה על זה על סלעים בחוף. דווקא לנער היה שיער ארוך יותר מלנערה, והוא היה נראה כאלו אין רגש שיכול לתאר במדויק את הכאב שחש באותו הרגע. הגלים הכו בסלעים בזמן ששניהם בכו בשקט, קיומם לא מפריע לאף אחד מאשר להם עצמם. עיניה הירוקות סוף סוף יצאו לאור כאשר הורידה את כפות ידיה מפניה, הוא כל פעם מחדש התפלא עד כמה עיניים יכולות להיות יפות כל כך, אבל לא. עכשיו כבר אסור לו לראות אותן ככאלה, הן לא שלו יותר. היא הביטה בו, ראתה את התנועות של הלסת, את העיניים שהסתכלו על הגלים וניסו להראות חוזק, שכבר לא היה שם, והחזירה חזרה את עיניה לחשכה. השיחה שהייתה הכתה בהם כמו הגלים בסלעים, ללא רחמים ובכל הכוח. אבל כמו הסלעים, הם היו חזקים מספיק כדי לעמוד באותם גלים. היא חשבה לעצמה כמה עוד גלים היא תוכל לשרוד? גלים מסמנים שינויים, הרפתקאות, שבירות.. דברים שכל אדם נתקל בו. אבל הם נתקלו בהרבה יותר גלים חזקים, נולדו מההתחלה למציאות יותר כואבת.
“איך את מרגישה?” הוא שאל, באותו קול שתמיד היה נשמע לכולם אדיש, אבל היא שמעה את כל הרגשות הסמויות שהסתתרו בו. “באמת?” היא צחקה במרירות ואשמה, גופה רועד מקור וכאב נפשי. ואז היא נשמה ואמרה את מה שהייתה צריכה לומר. “האמת, אני בסדר. פשוט עצובה.” שניהם חזרו להביט בגלים, אפילו עצב כבר לא נחשב בינהם כמשהו משמעותי. השתיקה כבר לא הכאיבה לה, אותה שתיקה שבעבר גרמה לה לכעוס עליו על כך שהוא לא מנסה לשפר משהו בקשר. זאת הייתה שתיקה אחרת, והם נתנו לה להיות חלק מהשיחה. “ואיך אתה?” ועכשיו גם הוא גיחך קלות, במן השלמה עצובה עם מה שקרה. “רע.” אמר ומשך בכתפיו. אבל כששתקו, אחרי כל השנה וחצי שעברה מאז שהכירו זה את זה, לראשונה היא הייתה שווה יותר ממילים. הם דיברו כל כך הרבה, סיפרו כל כך הרבה, כל יום במשך אותה שנה וחצי. היא קינחה את האף והם קמו. אבל לא עברה אפילו דקה והם כבר חזרו להיות החברים הכי טובים, והקשר אי שם נשאר על הסלעים, מנופץ מהגלים ושוקע למצולות הים.

פרידה
דרוג הסיפור 3.7 | 3 מדרגים

תגובות (1)

מטפורה יפה עם הים. אהבתי.

13/03/2019 21:24
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך