רפאל וסופיה
הסתכלתי על השעון והיה כבר 7:50 .רצתי במהירות לבית הספר.יופי יום ריאשון שלי בכיתה ואני מאחרת! חשבתי לעצמי בזמן שעברתי בין הסנוביות,שוויצריות,ערסים או בקיצור ילדים מהכיתה שלי.אחרתי כמובן אבל הילדים בכיתה הפריעו למור אז אני שמעתי מוזיקה וכתבתי.
המורה(צורח):מה את עושה?!.
אני: כותבת.
המורה(בעודו לוקח את המחברת): זה מוחרם!.
אני(צורחת לא מוכנה שאיזה מורה דביל יקח לי את המחברת):היי! תחזיר!.
המורה(עצבני אף יותר):אם תמשיכי לצרוח עליי לא תקבלי בכלל את המחברת!.
אני:אוףף!.
רטנתי אבל שתקתי……….
עדן:איך שצרחת על רפאל!.
ויקה:זה נראה כאילו עוד שנייה הוא יוציא תת מקלע וירה בתלמידים בעזרת חתולים קטנים ונאציים!.
אני(צוחקת):רפאל זה המורה האידיוט ההוא?.
ויקה: כן.נראה לי שהוא יתפטר תוך יומיים.
אני:אם לא אפשר לארגן את זה.
ויקה:אם זה כולל ג'וקים מגומי שנזרקים לכל עבר אני בעד.
עדן:אני חייבת למצוא לעצמי חברים חדשים.
הייתי במחסן הישן של איגור שמלא בעכבישים וקורי עכביש כשאני על תופים והוא וגל על הגיטרות.
איגור(שר):אנד איטס מייק מי וונד.
אני:איף יו אה גאיי.
איגור:ממש מצחיק!.
אני:אולי סוף סוף ננגן דברים שכתבנו?.
איגור:אבל כל שיר שאני כותב את טוענת שהוא גרוע!.
אני:כן כי מי כותב על חסה ,מברג,אסלה וכמה שבא לו שקשוקה עם קולה?!
איגור:אם את כותבת כל כך טוב תביאי מחר שיר.
אני:ואתה מבטיח לא לצחוק עליי?.
איגור:את זה אני לא יכול להבטיח.
בחדר שלי אני מחטטת במיגרות ומוצאת מחברת ישנה.אני מוציאה משם דף מקומט ומלוכלך שנושא כך כך הרבה כאב.קראתי את השיר והדמעות זלגו מעייני
תגובות (1)
תודה!