נקמה

כשאתה מעכת את הערכתי כלפי עצמי, אני רק הערתי לך, דאז. זוכר את אותו היום? כשלקחת שמועה, שכן, הייתה נכונה, אבל הייתה ממש עתיקה. משהו שצחקו עליו בכיתה ח’ בשיעור מדעים ל-2 דקות וזהו, כולם שכחו. אתה לא היית שם, אבל איכשהו את ידעת על המאורע. בנוסף לכך, אתה גם זוכר אותו אחרי כל אותן השנים!
ודחפת לי את הזיכרונות הקשים הללו מאז, שוב בפנים. ואפילו לא התנצלת.

כמה שרציתי להעליב אותך והתאפקתי. כמה שתיעבתי אותך ובכל זאת ידעתי, שאני לא כמוך. אני לא אצחק ממך, כי אולי לי יש מצפון. יש לי מצפון כלפי מישהו שיש לי משהו אליו. אני לא יודעת למה עדיין יש לי משהו אליך. עלוב אחד.

כל אותן הפעמים, שהצבעת עליי מאחור, כשחשבת שלא שמתי לב, ולחשת לאחד החברים שלך משהו. רציתי לזרוק עליך משהו. אני שונאת אותך.

ויום אחד באמת הגיע, ובגלל התכנית הטיפשית ה”חדשה” ההיא של משרד החינוך, לפני 3 שנים, היינו חייבים כל הכיתה להציג איזו עבודה מחורבנת בהיסטוריה. נטו על כלום. אתה ואיזה חבר משותק חברתית שלך הצגתם את המיצג שלכם.
הוא כיאה למשותק חברתית, עמד בצד ושתק.

וניסית להצחיק ולא הצלחת. וניסית לדבר ובקושי יצאו מילים מפיך. והבטת בקיר בקיפאון. וידעתי שזה הרגע הכי לא מתאים לעשות לך את זה. אז עשיתי.
הצבעתי עליך. צחקתי לך בפנים וקראתי לך שמן. ונבהלת ובהית בי במבוכה. והמשכתי לצחוק על הקול המוזר שלך. ועל כמה שאתה מוזר. ומגיע לך. וגררתי עמי עוד שתי חברות לנקמה. וזה היה כיף.

אבל אתה לא אותו דבר מאז. אתה לא מדבר בפומבי. אתה לא מנסה להצחיק כמו פעם. אתה בורח מכל סיטואציה שבה תשומת הלב מופנית אליך. ואולי די בנקמה תמימה של מספר רגעים על מנת להרוס נפש אדם.

נקמה
דרוג הסיפור 4.5 | 2 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
סיפורים נוספים שיעניינו אותך