מתנות

גל אזוגי 08/03/2019 440 צפיות 10 תגובות

יערה תמיד מגיעה לגן עם כובע שחור מלא בנצנצים בצבעים כחול ואדום. ידעתי שליערה הייתה קרחת מתחת לכובע. כל הילדים ידעו, ומי שלא ידע שמע על זה מילד אחר בסוף. עמית הוא הילד עם הכי הרבה חברים בגן והוא גם הילד עם השיער הכי ארוך בגן, יש לו תלתלים שמסתירים לו את העינים ובגלל זה הוא מזיז את השיער כל הזמן מהפנים כדי לראות. עמית בחר ביערה שתהיה החברה הכי טובה שלו, כל הפסקה כמעט הוא שיחק רק איתה, ידעתי שהוא חבר שלה בגלל שההורים שלו חברים של ההורים שלה ולא בגלל שהיא מגניבה כמוהו, היא יותר מידי שקטה ולא מדברת עם אף אחד. קינאתי ביערה שהיא החברה הכי טובה של עמית. פעם אחת יערה עמדה בצד לבד כי עמית שיחק עם ילדים אחרים כדורגל בחצר. פתאום נורא רציתי לדבר איתה. אף פעם לא דיברתי איתה, אולי אם גם אהיה חבר שלה עמית יהיה חבר שלי. הלכתי אליה ונעמדתי מולה ואז לפני שאמרתי משהו היא הורידה את הכובע שלה וחשפה את הקרחת, הראש שלה היה חלק כמו כדור שלג אבל לא לבן ממש, הוא היה בצבע של הפנים שלה. זאת הפעם הראשונה שראיתי קרחת כל כך מקרוב ואז היא סידרה משהו בכובע ושמה אותו על הראש.
“למה אין לך שיער?”
“בגלל הכימו?”, היא אמרה והסתכלה הצידה.
“מה זה כימו?”
“זה טיפולים שאני עוברת כדי להחלים”
“יש לך עקרב?”, שאלתי אותה למרות שידעתי שיש לה מחלה שנקראת סרטן, פשוט התביישתי לומר את המילה סרטן.
“יש לי סרטן”, היא אמרה בשקט.
“כמה זמן יהיה לך את זה?”
“לא יודעת… אני אמורה לעבור ניתוח ואם הוא יצליח אני אבריא”
“ואם הניתוח לא יצליח?”
“אז אני אמות”, היא אמרה והסתכלה על הרצפה.
“אני מקווה שהניתוח יצליח”, אמרתי. עמית קרא לה לבוא לשחק איתו. יערה חייכה חיוך של שמחה ורצה לעברו. למחרת יערה לא באה לגן. שאלתי את רותי הגננת איפה היא, אז היא אמרה שיערה הלכה לבדיקות. ישבנו כל הילדים במעגל ורותי אמרה לנו להחזיק אצבעות ליערה שהולכת לעבור ניתוח שבוע הבא, ולהתפלל שהיא תעבור את הניתוח בהצלחה. היא גם אמרה שאנחנו הולכים לחגוג יום הולדת ליערה בגן ושזאת הולכת להיות הפתעה, וביקשה מאיתנו להביא מתנה ולא לגלות ליערה שחוגגים לה יום הולדת. שאלתי את רותי מה זה אומר להחזיק אצבעות, אז היא עשתה עם הידיים איך שמחזיקים אצבעות והראתה לעוד כמה ילדים שלא ידעו איך. מאותו יום החזקתי אצבעות ליערה כל לילה לפני השינה. אמרתי לאמא שלי שאני צריך להביא מתנה ליום הולדת של יערה, זאת שחולה בסרטן. אמא שלי ואני הלכנו לקנות לה מתנה בחנות צעצועים שבקניון בעיר, תמיד אמא שלי קונה שיש לילד בגן יומלדת, צעצוע קטן או פוסטר אבל הפעם היא קנתה משחק עם לוח גדול שעלה לה כמעט מאה שקל. אם היא הייתה קונה את זה לילד אחר בגן לא הייתי מסכים לה, אבל בגלל שזאת יערה הסכמתי, אפילו שמחתי. כעבור שבוע הגענו כל הילדים בחמש בערב לגן, סידרנו את השולחנות ושמנו ממתקים. ואז כיבינו את האורות וחיכינו שיערה תגיע עם המשפחה שלה לגן. היינו בשקט ואם מישהו עשה רעש אז אמרנו לו שיהיה בשקט. רותי סיפרה לנו שהתוכנית היא שההורים שלה לוקחים את יערה למסעדה כאילו בשביל לחגוג לה את היומלדת ואז כשהם יהיו בדרך הביתה אמא שלה תגיד לה שהיא שכחה משהו בגן ואז היא תכנס עם יערה ואח שלה ואבא שלה לגן ואנחנו נצעק לה הפתעה. אחרי כמה זמן שחיכינו יערה נכנסה עם ההורים שלה ועם אחיה הקטן הבלונדיני וכולנו צעקנו “הפתעהההה”. יערה הייתה שמחה לראות אותנו, היא חיבקה את אמא שלה ואמרה לה שהיא עבדה עליה. שרנו לה היום יום הולדת ורותי הגננת התחילה להגיד לנו לשבת בכיסאות כי יש מלא הפתעות. יערה ישבה ליד רותי הגננת עם אמא שלה ואח שלה הקטן. כל אחד לפי התור שלו הלך ליערה ונתן לה את המתנה שהביא לה. היא אמרה תודה לכל אחד ופתחה את המתנות. אף פעם לא הייתי ביום הולדת עם כל כך הרבה מתנות טובות. הביאו לה מכונית על שלט, בובות גדולות ומשחקים עם לוח גדולים. תמיד יש את הילדים שמביאים עוגה במקום מתנה שזאת המתנה הכי גרועה שאפשר לקבל, אבל הפעם כולם הביאו מתנות, גם הילדים שהביאו עוגות הביאו גם מתנות וגם עוגות. אחיה הקטן הבלונדיני היה לוקח את המתנות מהידיים של יערה אחרי שהיא פתחה אותם והוא היה מסתכל עליהם מקרוב ממש, כל פעם שהוא החזיק את המתנה הוא היה מחייך כאילו שזאת הייתה היומלדת שלו ולא של יערה. כשהגיע תורי נורא התרגשתי לתת לה את המתנה, היא אמרה לי תודה ועברו לי צמרמורות בכל הגוף. באמצע חלוקת המתנות רותי הגננת קמה וענתה לטלפון עם האנטנה, היא חייכה ועשתה כן עם הראש וניתקה את הטלפון. רותי אמרה שהגיעו התוצאות מהניתוח ושהרופא אמר שהניתוח הצליח. כולם שמחו. ההחזקת אצבעות עבדה, רציתי לבכות מרוב זה שהייתי שמח אבל עצרתי את עצמי כי לא רציתי שיראו אותי בוכה. הקיץ הגיע ויצאנו לחופש הגדול. שיחקתי מסירות עם שאול ששי עד שהאח הקטן של אסף אפרגן רץ אלינו יחף, קוראים לו ניר. “שמעתם מה קרה?”, הוא אמר כשהוא נבהל.
“מה קרה?”
“יערה מתה”, הוא אמר בקול חזק.
“לא יכול להיות”
“היא מתה, בא אמבולנס לקחת אותה והיא כבר הייתה מתה, לא הצליחו להחיות אותה”, ניר אמר והתחיל לחייך כאילו שזה מצחיק אותו. זה לא הגיוני, הניתוח הצליח אז איך היא מתה בדיוק?
“ממה היא מתה?”
“לא יודעים, היא פשוט התעלפה ומתה”, ואז תוך כדי שניר מספר לי את החדשות הרעות יכולתי לראות שהוא היה שמח על זה שהיו לו חדשות לספר ובגלל זה הוא מחייך, הוא מקבל תשומת לב בזכות מה שהוא יודע. האח הקטן של אסף תמיד רצה תשומת לב ועכשיו הוא מקבל אותה. רציתי לתת לו בעיטה לביצים אבל הוא התחיל לרוץ בגלל שבדיוק הוא ראה את יוסי חוזר מהמגרש כדורסל עם כדור, והוא רצה להיות הראשון שמספר לו את החדשות על יערה. יכולתי לשמוע אותו מרחוק אומר לו “שמעת מה קרה?”, זה עצבן אותי ממש אז עליתי הביתה. אמא שלי בדיוק הכינה אוכל במטבח “יערה מתה, זאת שהיה לה סרטן”, אמרתי תוך כדי שהיא דפקה עם פטיש על השניצלים במטבח. “מתי?”, היא אמרה ואז עשתה צקצוקים עם השפתיים כמו שהיא עושה כשאומרים בחדשות שהיה פיגוע.
נגמר החופש וחזרנו לגן, הגננת אמרה שיערה כבר לא תמשיך איתנו ושהיא מבקשת מכל אחד שיחשוב מה הוא רוצה להגיד ליערה אם היא הייתה בחיים ושהיא תעבור בנינו ותעזור לנו לכתוב את המכתב ובסוף היא תחלק את כל המכתבים להורים של יערה.

רציתי להגיד לך שאת היית ילדה מיוחדת עם הרבה אומץ ושאני תמיד יתגעגע אלייך למרות שלא היינו חברים הרבה זמן, אני בטוח שאלוהים שם אותך בגן עדן כי לא עשית מעשים רעים לאף אחד.

בהפסקה היו ילדים שיצאו לחצר לשחק. עמית החבר הכי טוב של יערה שיחק כדורגל. כשהוא רדף אחרי הכדור הוא הזיז עם היד את התלתלים בשביל לראות את הכדור. זה לא יאומן שכל הילדים שכחו לגמרי מיערה. הכי עצבן אותי זה שעמית שיחק כדורגל במקום לבכות. ציפיתי ממנו שישב בצד לפחות כמה ימים ושלא ישחק עם אף אחד, אבל הוא שיחק וצחק כאילו כלום לא קרה. מאותו יום שנאתי אותו וכבר לא רציתי להיות חבר שלו.
שאלתי את אמא שלי איך זה יכול להיות שעמית שהיה החבר הכי טוב של יערה משחק כדורגל ביום הראשון של הגן והוא בכלל לא בוכה עליה, אז היא אמרה שכל אחד מתמודד עם דברים בדרך שלו ולפעמים אנשים שנראים שמחים הם עצובים. לא האמנתי שעמית היה עצוב בדרך שלו, הוא היה נראה שמח מידי. כמה ימים אחר כך כשחזרתי מהגן ראיתי את האח הקטן הבלונדיני של יערה מחוץ למכולת עם ארטיק לימון ביד, ובמקום לאכול אותו הוא החזיק אותו כלפי מטה והתבונן בו, הארטיק טפטף טיפה אחרי טיפה. הוא הסתכל על הארטיק מקרוב כמו שהסתכל על המתנות ביום ההולדת של יערה, רק שעכשיו לא היה לו חיוך על הפנים.

מתנות
דרוג הסיפור 4.7 | 20 מדרגים

תגובות (10)

אהבתי- נכנסת ממש יפה לנקודת המבט של הילד.

08/03/2019 18:52

זה ממש ריגש אותי, ברמות שאני בוכה מול המחשב…
וזה לא קורה הרבה

08/03/2019 22:13

    תודה, זה סיפור אמיתי שקרה לי

    08/03/2019 23:26
ECL

חייתי בתוך הסיפור שלך לאורך הקריאה,
התרגשתי מאד. יש בך יכולת נפלאה לסקרן, לתאר, למשוך את הקורא ולרגש. כל הכבוד!

25/03/2019 09:44

וואו תודה. כיף לשמוע

25/03/2019 11:05

וואו, היה מדהים,יש לך. חתיכת כישרון!

30/04/2019 23:32

וואו. זה מקסים :)

13/06/2019 18:14

אין לי מילים.
ריגשת ברמות!!!
הסיפור נוגע ללב וכתוב כל כך טוב, מצער לחשוב שזה סיפור אמיתי.

04/08/2019 03:00

    תודה, עכשיו ערכתי אותו מחדש, אני מקווה שהוא יותר טוב.

    05/08/2019 20:43
סיפורים נוספים שיעניינו אותך