הטיוטות שלי
מתה. הרגשתי מתה. אני שוכבת במיטה,העיניים שלי פקוחות ומביטות בתקרה הלבנה והמשעממת. אתמול כשחזרתי לפנימייה נכנסתי להתקלח,רק להוריד מגופי את הנשיקות המגעילות שלו ואת זיעת גופו. קרצפתי את עצמי עם […]
"תקשיב, אני באמת חייבת ללכת." שיקרתי, כל כך רציתי להישאר. להיות חבוקה בזרועותיו, לתמיד. עד שלא ניסיתי ללכת לדרכי, לא הבחנתי בידו שאוחזת באמתי. הוא משך אותי חזרה אליו ואני […]
"אז מיתי, מה באלך לעשות?" מיתי, עוד פעם השם הזה. עוד פעם יש לי פרפרים בבטן. למה? בחיים שלי לא הרגשתי את זה, הרצון לקפוץ באוויר, הרגעים שהוא קורא בשמי […]
"אז מיתי, מה באלך לעשות?" מיתי, עוד פעם השם הזה. עוד פעם יש לי פרפרים בבטן. למה? בחיים שלי לא הרגשתי את זה, הרצון לקפוץ באוויר, הרגעים שהוא קורא בשמי […]
אחרי שאתה נפגע ממישהו, אין דרך להשיב את הגלגל אחורה. הצלקת תישאר לתמיד. זה קרה לי, לקחו לי שבועיים לחזור לעצמי. בהתחלה, לא הלכתי לאף פעילות של חברי לכיתה. לא […]
ההליכה אל עבר הכיתה הייתה ארוכה באופן יחסי, אבל לשם שינוי, כמעט ולא שמתי לב לכך. אני ותומאס ניהלנו שיחת חולין, משהו שלא עשיתי כבר הרבה מאוד זמן. זה היה […]
~שלד דמויות~ שומרים נוכחיים: ❄ שם: ריילי סנואו דמות מקבילה: ג'ק עונה: חורף ☀ שם: קים (לא בטוח) דמות מקבילה: מרידה עונה: קיץ ???? שם: תומאס דמות מקבילה: היקאפ עונה: […]
שכבתי על מיטת הרחבה, שתי רגליי פסוקות לצדדים וידיי משחקות בבובת דוב פרוותית. עברו שניות בודדות עד שדפיקות דלת נשמעו. "פתוח." צעקתי. הדלת נפתחה בחריקה חלשה. הנער עמד למולי. גופו […]
הנחתי את קערת הקרמיקה האחרונה על השולחן ופניתי אל ארון הכוסות. כשפתחתי אותו הופתעתי לראות איך כוסות הפורצלן הירוקות, אוסף ישן שהועבר מדור לדור אצלנו במשפחה, הוחלפו בסט כוסות זכוכית […]
בליל חסר אורות בבניין גבוה ישב אדוארד עם חברו בן האנוש שפגש בשכונה אפלה. חשב אדוארד "עוד מעט הם יבואו לחפש אותי מה העושה כשהם יגיעו" אדוארד המשיך לחשוב "תרגע […]
ארוחת הערב הייתה די שקטה. אמא שלי דיברה עם סימה ורון, בעלה, רוב הזמן, ובדקות שהשקט שרר בחדר מבטים נשלחו אחד לשני. הנכד
בפרק הקודם: " למה כל כך הרבה שאלות ? " דפקה לי משפט כל כך לא ברור, אבל כל כך ברור. חייכתי אליה בפלרטטנות, ובמאית השנייה שפתיי פגשו את שפתיה. […]
*גוטומיר עומד להחטף בפרקים הבאים (7- משהו) שם יבריחו אותו לממלכה האסורה. לא נשמע עליו כלום עד פרק עשרים ומשהו כשתהיה מתקפה על המבצר *גוטומיר עומד להרוג את לוסיאל מוות […]
"ניקול," זה היה הקול של אמא, היא כועסת, שוב. מעולם לא אהבתי אותה, למרות שהדבר נוגד כל לוגיקה שקיימת, הרי כיצד אפשר לא לאוהב את אמא? היא הביאה אותי לעולם […]
דפקתי על הדלת. לא היה מענה, דפקתי שוב וקרקוש מפתחות נשמע מפנים הבית. "היי." לירון היה מופתע לראות אותי מחוץ לביתו. הוא הביט בגופו והתבייש שהיה לבוש רק בבוקסר לבן, […]
"את באה לפה הרבה?" "כן, עם החבר שלי." פני הברמן לבשו מבט מובך. הוא גירד את ראשו. "א… אני מצטער." הוא גמגם והלך אל צידו השני של הבר. "מה, הוא […]
נייל- ״היי חברה״ אמרה נייל בשעה שחזרה משיעור הכדורסל שלה, ״ החיים בזבל שיעורי בית בלי סוף,רגיל״
חייה היו יפים, מאושרים, שמחים, סך הכול נערה רגילה שכמו כל אחת ואחת רצתה חיים פשוטים ורגילים. עד הרגע הזה בו נודע לה שהיא חולה בסרטן. בפעם הראשונה שאמרו לה […]
~הפרקים מבוססים על אירועים אמיתיים~ קסנדרה מרטין היא לא בדיוק הסוכנת האידיאלית, זה כולם יכולים להעיד עליה, היא הגיעה ללשכה לפשעים מיוחדים אחרי שעצרו אותה כי היא פרצה ליחידה הממוחשבת, […]
תא קולי- תקציר 'אני מניח שהגעתם לתא הקולי שלי… אז אם אני לא עונה לכם זה או שאני עסוק או שפשוט לא באלי לענות. בכל מקרה, תשאירו הודעה אחרי ה*ביפ*'- […]
"פעם," הוא עמד ונשען על הקיר. "פעם רומנטיקה הייתה רומנטיקה. רגשות היו אמיתיים. מילים היו מילים. היום," הוא התקדם קדימה אל זיגמונד. היום רומנטיקה זה סתם עוד רגש, רגשות הם […]
אם לי יש בשפע, אז למישהו שם אין בכלל. אם לי יש הרבה אוכל, אז מישהו שם נאבק על פרוסת לחם אחת כל יום. אם לי כסף, למישהו שם אין […]
בס"ד נקותד מבט של אביאל: ישבתי בבית וצפיתי בארתור ,וואלה חולה על התוכנית הזאת ,רק לא מבין איך הוא נשאר בן 8 כבר עשר שנים?. 'אביתר!' פתאום שמעתי את הקול […]
היא יושבת על מיטתה ובוהה בקיר הלבן המקושט במדבקות פרחוניות, הבית סוף סוף רגוע, אין שום לחש. היא לא נערה שקטה, היא זזה ומתרוצצת בכל שנייה שחולפת, אבל היום היא […]
"שונאת אותך חתיכת זבל!!" צעקתי מטורפת מעצבים והבן זונה צחק לי בפנים. "ואני מת עלייך." הוא אמר בחיוך ציני. "אמן וייפול עליך פסנתר מקומה שלוש עשרה!!" צעקתי עליו כשהוא התרחק. […]
אני מחזירה את ראשי אל בין ידי כשהוא מתיישב לידי. "מה אתה רוצה?" אני שואלת במרירות. הוא לא עונה, וכשאני מרימה את מבטי אני לא מופתעת לראות שהוא מחייך. "את […]
אני ממצמצת בעיניי האפורות מספר פעמים ובוחנת את החלל הענק והלבן שמולי. אנשים קטנטנים ופלצנים בחליפות לבנות מתרוצצים בין אנשים טחונים ופלצנים אפילו יותר במטרה לרצות אותם. הגלריה ענקית, ומספר […]
השעה הייתה שלוש בבוקר. אני עדיין בתחנת משטרה, שותה קפה ומנסה להחזיק את עצמי ולא ליפול על הרצפה ולישון.. זה היה נראה הדבר הכי הגיוני באותו רגע. מהרגע בו הוזנקנו […]
השעה הייתה 3:00 לפנות בוקר, חזרתי מפאב בעיירה קטנה בניו ג'רזי. שם גם אני גרה למען האמת, יותר נכון, שם גרתי. ההורים שלי עברו די הרבה, לכן יצא שראיתי הרבה […]