הטיוטות שלי
" חברות " . קיים מושג כזה בכלל ? כי אני כבר איבדתי כל עניין בדבר הזה שנקרא " חברות ". זה לא באמת קיים , כי אין דבר כזה […]
את פותחת את האלבום הקטן שלך, רואה ילדה קטנה וחייכנית. את מגחכת לעצמך ונזכרת בתקופה ההיא. אז, שכל יום היה גיהנום, שרק היית עצובה. בימים שבהם כל בוקר שצחצחת שיניים, […]
את פנייך טמנתי בתיבת הבקשות והפניות שימרקו את הפנים מפנייך שתביני איך זה הרגיש לכלבה המפוחלצת להידחס דרך הצוהר הצר בידינו הקפוצות שלא ידעו די. את גורה עודני נושאת בחיקי […]
דוקטור מתווסף לי הניצוץ הכסוף משיג אותי הלקח מלקט בי במלקחיים את הרפואה השלמה המבתקת אותי כך דוקטור אל לי השלום עתה סגרו במכסה אמירת הקדיש עליי קדושה ואפורה על […]
כוכביי היקברו נא על קיר שמיי ובל תפלו אל פי עושיי מרור וקור ושמי ארגמן כוכביי, כוכביי שלי כל יתדות המילה ולא אתן בפי זיקיות את הלשון החצויה של שמיי […]
זה היה תום. ״מה אתה רציני למה כתבת לי מראם? ראית אותנו?״ שאלתי ״לא.. לא יודע אני הייתי חייב לראות בשביל עצמי״ ״לראות מה?״ תום תפס אותי ונישק אותי. מהר […]
האחות השחורה שוב טובלת באגם התהלכתי על גדותיו ונפלתי על פניו האחות השחורה תמיד אמרה לי די המים אחזו בי בידיות הנעולות והיא השתקפה לי שם מחר היא כבר תלך […]
הם סוגרים עליו את כל הדלתות הנעולות הוא מחפש עצמו בנקבי מנעולים שמא הוא האחר מחכה בצידה המקביל של הדלת מתפלל לפגוש בהוא האחר אבל הם סוגרים עליו את כל […]
הפרא הבתול מדסקס איתי אנושות אודות השדיים נשען במילותיו על הבלונים הנקובים הוא למד את המין עשה את שיעורי הבית הם קוראים לו פרא וסוגרים עליו את כל הדלתות הנעולות. […]
את הבורג הסורר כולם רוצים לדפוק הופכים פטישים עניינים טורדניים ההיסוס גובר ל הכרח הידיים מתרצות היותן ידיים ולא מוח אולי הבורגים הופכים סוררים עוד יותר בתוך הקיר הזה מלבין […]
את הבורג הסורר כולם רוצים לדפוק הופכים פטישים עניינים טורדניים ההיסוס גובר ל
והילדים הסוררים שוב משחקים איתי מחבואים האיים הנסתרים נפרשים ככף יד ללמוד תוויה כ-ף-י-ד והילדים הסוררים מסתעפים על פניה כצבעים רב גוניים צובעים אותי בגוון האחד הניכר הסורר- אני אומרת […]
כשהיד הפרושה שלי פותחת במהפכה ועושה עצמה אגרוף מול קיר הגבס החלול מן הלובן מוקרנים הכחולים הסגולים הצהובים הירוקים וכשהיד נפרשת חזרה היא עודנה ססגונית ונפלאה. על יד אחת לאחוז […]
אני שבה למקדשים בהם נשאו את שמי לעד הירח נשא פניי וניקדו לחיי להתנוסס משמיים שהיו למקדשים בהם הייתי מעל שיכולתי לרדוף את הפלורוסנטים לתת להם להתנפץ בחיקי. איני מצטיירת […]
אני סופרת עד לאיש המריק מדם האיש המוריק מדמו העושה שיבחל אני סופרת עד לאור האדום הקורא לי גם לחצות את ספו לומר לו אני גם יודעת את הסורג שהותירני […]
לשוב אל הארץ הקדומה לנשוק לזכר הקרקע אין-קרקע-כאן לשוב להיקבר הראש נוצר כבולען כל יום ולילה אין-קרקע-כאן הם הציעו לי את האוקיינוס נטול הקץ המים נשקו לעיניי ובראשי קרקע בוצית […]
החלל משטח אותי שרויה על לוח הקליעה החיצים מנקבים את גפיי יקירי נפשי מתנסים במזלות מגלגלים את הזרועות הבוסריות עד אליי. מרכז הכבידה מוטל בשלשלאות עליי הקיר הזה הולם לי […]
היום הראשון במסע. אני יואב בכתה יב בתול.. (לפחות הייתי עד לפני המסע) הגעתי ב2 בלילה לביהס עלינו לאוטובוסים והגענו למדבר לאחר כמה שעות. היום עבר די מהר בשיעמום גמור. […]
אני זקוקה לגוף חבול ורפה על מנת לאוהבו אני זקוקה לגבול הדק בין קיים ו לא קיים לתת לו להיאנק ספק מעונג ספק מכאב היד תולשת וגומעת מאחה ומשקה הגוף […]
שילבתי ידי בידן שילבתי כמותן ועתה ידיהן אינן לידי ואני משלבת ידי בידי וחובקת תחושת ידידות אוחזות מהחוץ הפנימי כערסלניות.
אני סופרת כבשים כבושת-כבשים ופני שדות שנתי מלאות בצמריריות מהמהמות להתלטף באור הירוקת (לא אור ירוק דיו) אני סופרת כבשים והם גוזמים תלתלי שנתי אני עייפה נורא כבשים עשו שאקיץ […]
אני אמרוט את המוזר מהעוף אקרא לו מניירי ואצחק על עוולותיו להשימו ב מחברת נייר ושם להתמיין על המוזרות האם מוזרתו או זרותו מפציע בססגוניותה רב גונית דיו
כל המשוררים לוקחים בשבי את אלוהים והמילה תצווח קיים או לא קיים המשוררים אוהבים לקרוא לאלוהים אבא ולדפוק בדלתו ולבקש את המילים הנוקבות אבל אלוהים מוציא את הזין הכחול ודופק […]
אני מדמה עצמי אדמה ושותלת בלבי את הנטל עכור הפנים אני שוטפת את עורי וקוראת לו ילדי אני מדמה עצמי אדמה ואמי מסתננת דרכי ומביאה מנוחתי לקבורה. ———- לבי יוצא […]
האורות יתמוססו בי יאחו חלקיי אהיה הקריסטל קשיח הפנים הצלול דרכו פני אחרים לא ישתקפו ויפרקו מבנו התחום ממשותו תהיינה בפני עצמו עד ולא תכבולנה אותו פנים אחרות לממשות עולמן […]
יוליה החוליה החסרה היא שבה ולא חשתי בה הייתי כה אחר עצמי שביכיתי את כולה באבחת-עיניים והיא עמדה שמה ונדמה. ——– מרקוציו על סף ימיי לעד אזכרך כיוליה שקר חיי […]
בסוף המערכת הלבשתי עורי בחליפת הבורא ומילאתי עורי אולמות מילים לפתע הנקבים התעוררו בי האיברים מיהרו לפשוט את העור מפניהם והבורא זעק: כיצד יכולתם לשחטני? זהו סוף המערכה הרי הוא […]
אני גומרת בלעזאזל כי לשם הכל ניגר והמילה המכריעה בסיומה הבראשית הקדומה גומרת בי טרם אני גומרת בה
הוא לקה בה בסוף המערכה החליפה בה במילים שאמר הבורא: יקברו אותה בה. הוא לקה בה בסוף כשנתעורר מהטראנס ונשבה בקסמה עדיין רצה שיקברו אותו בה
אני משייפת את העצמות מעצימה את השלד עושה אותו צורה שלמות עצמאית שאינה כבולה עור, שומן או בשר. חיים שלמים בותרו ממני עתה אני בונה חיים שלמים אחרית ימיהם.