הטיוטות שלי
התחלתי לכתובך בלשון עבר טרם הספיקו הקברנים לחתור בזרם דמך האל המתגלגל ממיטתו לא פגשך בבקע שהתכרבלת בו בעיניה של האישה בשחור הקרועים, המבוקעים קוראים בברייל יש שאומרים כי העיוורים […]
וכל אם הייתה אמ – אמ – אמ וכל שם היה שם – שם – שם השמעת התחרטו תי – תי – תי? בוחשת בתה עד שאין עוד בפה טעם […]
הו לאן, הו לאן ישותי מתהלכת הו לאן מתעכבת ישועתי מתרקבת שהותי מחוצה לי היכן ולאן?
בכיליון עיניים כלא מבט הלבנה היוקדת לבה מתפרצת אין רואה ואין שומע לרחשי לבבה הנודם לחורבן עיירת מוצאה מוציאיה ומושיעיה ממצלול המצולה איזו יציאה מן התופת כתיב מתאבק הצללים שרוי […]
אין זה פשוט למלא חללי הקהות בדמו המוקז של האל דם כחול חוצני על החרב מתנוסס חושני אין זה פשוט לתהות על קנקנו הסופני. בסף הניצוץ לא אוכל לנטוש חמדתי […]
את שאני כותבת אני כותבת מיצר נקמתי את שאני יודעת אני יודעת מיצר יניקתי ואת שאני עושה אני עושה מיצר חמלתי– כל אלו מתערבבים בעיתם ומאייתים עצמותיי המובנות במבנן החלול […]
להשחיט לבלי הכר להשתית ריסון ועדנה באמונה פזורת דעת במאורעות אקראי ובקמעות חשאי טמונים היכן שכדאי או ודאי אינו תואם לנוף החציבה באפידרמיס לנטות כפחד אלוהים להתעקם איך שרק היא […]
משזהולך כשלעצמו כשמעצמו זהולך צעדיו קדמו לצעדים ימיו קדמו לימים פזורתוך כדיו קדמה לכדים הוא קדם לאביו הוא קדם לאמו הזוחלת לאחור ולפנינו עלום סותר סוד במטפחת פלאים משהלך כך […]
נהרות קריסטל נקווים אל תוכי פנים ככובד המים מכ(י)לים אותי ומניין נביעתם של נהרות, נהרות ושובל שיערם הארוך, הרך, הענוג הנקרה אל עברי כמתוכי ממש.
נסעתי מחדרה עד לתל אביב למפגש עם נועם, פאקינג היוטיובר האהוב עליי. הוא בן 17. נסעתי עם אחותי הגדולה הבת 28 – ירדן ו-2 הילדים שלה: איה וליבי הבנות שנה. […]
הם הקרינו על קירי הפנימי מופע אורות חיים מצמידים את הלחיים אחד אל השני. קיר דקיק שלי יפה אין זה נורא להתחמם מקורת רוחם של הקורנים לבוהקו של הסנה הבוער […]
בבימת הפלסטיק השקופה חוטי החשמל החשופים מנומנמים כל ליל הבכורה. אנופף בידיי עד שכל מתווי אוונותיי ייטשטשו בהצגת ממצאי המשקעים מראה ענן דומע כך חיש תיפלו בשבי הבורות על הבימה […]
לא אשקר כי ישנם אנשים גדוליממני ועצוב על כך אין טעם להיות לעצב טעם מתכת לא אשקר בניסיוני להכיל גוף אבי המנוסה ואין אני יכול עוד יותר לשקר על מעשיי […]
הם אהבוה בפה מלא בוטות האחיזה בצינורות ההכלה הזנה מילולית מתכתבת עם אהבה ממשית שלשול האנשור דרך צינורות ההאכלה בכפית חיצופנימית התאוות לשנאת אהבה מלאה בצמצום הקיום חידלון בבדיקה מתמדת […]
מישהו או משהו קפץ מן הצוק ניתר ממקומו על המושב השמור לשמו ובלבד רק לו אחר גם נושא שמו אם קפץ מן הצוק איך נוכל זאת לדעת? —– שארי שערי […]
אני לא אוהבת את המסגרת הזאת. כל השלבים הלא ברורים. תכירו תתקרבו הם אומרים וברגע שזה קורה הן מרחיקים ומצפים שהתהליך יעשה עוד הפעם מחדש. זה לא קל, למרות שהגדרתי […]
למדה לשנן זכוכית לשנן לשון לשנן חיים לשנן מוות לשנן חומר אפל כדומה מציאות מדומה או הלכה למעשה של שכרות חומרים נלוזים חוזים במות האחד שחי על כל קצוות תבל […]
הכותבת הדגולה לא בדקה תפוגתן של מילים כיצד פורצים מנעולי ארונות ריקים שוקקים, קוטפים מן השטף את בנינו ובנותינו הברוכים. האמת היא שגם במילים מה שעובד, אובד ומה שקורה, איננו […]
היא מוכנה ומזומנה לשהות בנשיית המנוכרים. הם סיפרו שחיכו למילות השממית על הקיר רק חששו להפריע למלכות מלאכתה כל חוקריה שטעו על קנקנה סדקוהו בהתנצלות על כשל העשייה מר בורותם […]
-פרק ראשון- ניו יורק השעה 12:35 בלילה העיר הצפופה, והלחוצה אבל יפה יותר מתמיד מסתירה בתוכה סודות רבים שלא תמיד נראים לעין. ההמון הרועש שיוצא מקצוותיו של הרחובות. והערפל רק […]
אנשים פחוסים פוסחים בחדרים ריקים קילומטרים עוברים על פני אותו השטח מתגלגלים במורד אותו הר מגוללים אותו טשטוש אותם האנשים פוסחים על העיקר כך קורה כי העיקר פוסח גם עליהם […]
את כל שנות נעוריי העברתי בעוול של להיות האלוהים שמעולם לא האמנתי בו– עומדת על גגות בניינים וזורקת על חולפים ושבים אבנים ומקלות נלחמת בק(ו)רות מילותיי ולו קראת הצילו לא […]
הישמרי ילדתי מפני השירה הבזויה והקורא בנפש שטלטל סירתך הקרויה הישמרי מפני הילדה שתלד אותך יפהפייה בטיפשות רמה הישמרי מפני השמירה כלא זהב עודנו סורגים גם למידאס עצמו סורגי עצמיות […]
ללמדך לתלוש מתוך הקרביים איך אוכל לאחל לאויביי, מאוויי, גורל רדיפה שכזה? השבויים בקסם המגף בידיים לוחצות ממני להגיף וילון אמונה המגף ששייך למכשפה שהפכה לבית ולבית שאצבעותיו תווי כביסה […]
בבית ספרי הלביאה בלעה סרגל מתכת לבושה בשמלת הקרקס הציגה בפנינו תעלוליה של פעלולנית מתערערת בדעתה המקצועית מנהלה נשא דברים על חשיבות הרצינות שבלקיחת אנשיו ברצינות משמע צחוק ובידור פנים […]
לא תכה בי אמונתו של השעון ציוצי ציפורים מהדהדים מעל רישומו של שמי ענן חולף אופף כל יכולת לקום וללכת, לחדול מבעתת החלום.
ספק שרויה על כנף חלומו ממריאה אל מעל לבמה צופה בנוף כתלויה מתווי הכביסה מערבולת תווים כל יצירי העולם מסתפקים בטמינת הספק האומר לי כך ואין מנוס מפני העצמי לי […]
כל רע לך זימרה במלאכת כיסוי מתקצרת יכולת לשירה קול רע לך עורבים לאוזניי מתאבדים מכאן וממני מתנדנדת חרדתי מתנפצת על שמשת החלון יונה לבנה צבועה בשחור בכל עוצמת תנופתה […]
מן הדייסה שבישלתי דממת כוכבים על הלהבה לה נחרכת תבונתנובתי כמיהתי בערותי דייסתי.
לא תוכל לשוב ולדעת גודל האוון שהוטל מעריסתו אל הרצפה ולו תמשש הכדור המונח על כן צווארו לא תוכל לחוש בגבשושיות מתחפרת תאפיר קיומו של הצל הבוטח ותניח כפותיה מן […]