הכי גבוה שאפשר – פרק 1 שוב אותו סיפור

"תסתובבי בבקשה" צעק לעברי הצלם, המבט של הפקיד משטרה היה קר כקרח, יותר קר מאיך הוא היה בפעם הקודמת.
"טוב שסיימנו לעכשיו, שוהם את מוזמנת ללכת לחדר ההמתנה" הסוהר הצמוד ליווה אותי עד החדר, החדר הזה לא חדש לי כבר הייתי בו עשרות פעמיים ואני כל פעם יוצאת ממנו, כן אני אוהבת לעשות שטויות וכנראה שאני עושה המון, אבא אומר לי שזה עושה לו רע אבל על מה הוא מדבר הוא גר בכלל בחו"ל ואמא כבר מזמן לא איתי.
"שוהמל'ה הדאגת אותי" אורנה המטפלת שלנו נכנסה לחדר ההמתנה באה לשחרר אותי כנאה "אוי ואבוי שוהם מה קרה לך?"
"אורנה אני נשבעת, הפעם זה באמת לא אני" הפעם זה באמת לא אני הייתי במקרה באיזור בלי שוום כוונה, יצאתי מהבית בזמן הלא נכון למקום הלא נכון עם הבגדים הלא נכונים.
"שוהם אני רוצה להאמין לך אבל אני למודת נסיון"
"אורנה אני מבטיחה שזו לא אני" הסתכלתי לעייניה היא חיבקה אותי.
הלכנו לכיוון היציאה ושוב אני עם מבט מושפל מחזיקה בידה של אורנה כמו ילדה בת 3 מתביישת מהעולם, אורנה דיברה עם כמה פקידים ונכנסו לאוטו חזרה הביתה, הדרך לא ארכה הרבה זמן והגענו הביתה.
"שוהם את יודעת שאני רוצה להאמין לך אבל העובדות מדברות בעד עצמן והרגע חזרנו מתחנת המשטרה ולכן אני רוצה שתעלי להירגע בחדרך הישארי שם עד הערב ונדבר כבר בארוחת ערב" אותי מבין שלושת אחיי אורנה הכי אוהבת היא גם אמרה וקשה לה לפעמים לתת לי עונשים אז היא מרתקת אותי לחדר הענק שלי בבית פאר שלי, כן אני גרה בבית 8 קומות וילה של ממש , בריכה חדר כושר לובי ענק קולנוע חדר משחקים וכל מה שרק אפשר לחלום עליו ומבחוץ חיי נראים מושלמים אבל הם בעצם לא.
עליתי לחדר שלי והטלפון צילצל זה היה אבא
"היי שוהמל'ה מה נשמע?"
"הכל טוב" עניתי בקול מבואס
"תקשיבי שוהמל'ה התקשרו אלי מהמשטרה ואמרו…..