יומנה של חשפנית בודדה חלק ע׳-ע״א

הפעם לאור העובדה שלא פירסמתי הרבה זמן מפנקת אתכם ב-2 פרקים, מקווה שתהנו :)

חלק ע׳
6.1.18

כבר אחרי חצות, לי-אן ביקשה שאישן לצידה, המיטה הגדולה שלו בהחלט יכולה להכיל עוד 2 כמונו.
אנחנו שוכבות זו לצד זו היא מסתכלת לכיווני ומחייכת, אני מנסה להבין את פשר מבטה, אך מתעלמת ומנסה לעצום את העיניים.
״לפעמים אני מקנאה בך,״ פלטה, מיד פקחתי את העיניים והסתכלה עליי.
״אין לך מה לקנא בי.״ אמרתי בתשישות.
״למרות מה שעברת, את עצמאית, לא פחדת לצאת מכאן. אני פוחדת מכל תגובה שלהם, הם אוהבים אותי לפעמים יותר מדי!״ היא קיטרה, אני צחקתי.
״את עוד תספיקי לכבוש את העולם לי-אני. מותר להם לרצות עוד קצת את הבת הקטנה שלהם. בעיניהם את הבת המוצלחת והטובה שעוד אפשר לעצב.״ אמרתי בכנות.
״למה את אומרת את זה?״
״כי את כמו יהלום לא מלוטש, יש לך דרך לעבור בחיים שלך. אני מספיק יודעת כמה החיים האלה מכוערים וקשים.״
״הייתי מתה לדעת מה עברת בחיים שלך, את תמיד כזאת סגורה?״ שאלה בלחש.
״אני מעדיפה לא לדבר על החיים שלי.״ לעיתים זה מבושה שישפטו, מהבושה שיכולה לקבור אותי מטאפורית ולגרום לי לרצות לא לחזור לארץ.
״אני יודעת. איך זה שאנחנו בכלל לא דומות?״ שאלה וכיווצה את גבותיה.
״אנחנו כן,״ יכולתי לראות מעט דמיון בין שתינו.
״את דומה לסבתא, אימא תמיד הייתה מספרת שלסבתא היו הרבה מחזרים. אני דומה לאבא, רק שקיבלתי את העיניים החומות של אימא.״ אמרה.
״שתדעי לי-אני, לפעמים להיות יפה זה לא שווה שום דבר,״ אמרתי לה את האמת.
״איך את יודעת? את נולדת יפה.״
״יבוא יום ותביני שאולי היופי כן עוזר להשיג דברים מסוימים, אבל הוא גם מאוד מקשה על החיים.״ היא בחנה את דבריי בקפידה.
״אני שמחה שחזרת לחיים שלנו,״ הדגישה, חייכתי והמשגתי להסתכל עליה.
״לכל עצה או שאלה שתצטרכי את יכולה להתקשר אליי, בסדר?״ היא הנהנה והסתובבה לצד השני.
ואני עוד תוהה מה יש לנערה בת ה-18 הזאת לקנא בי, הרי אין לי שום דבר. המשפחה שלי חזרה לדבר איתי ועל אף הדאגה על פניהם הם יותר דואגים לבת הקטנה שלהם שעוד צריכה לעצב את חייה, החברה הכי טובה שלי עזבה לדרום ואין לדעת אם אי פעם תחזור לגור קרוב אליי, הבחור היחיד שהסתכל עליי מתחתן עם אישה אחרת. נדמה שהחיים לא תמיד מחייכים, אלוהים בחר להראות לי את הדרך הקשה.
אימא כאופייני לה פרשה ארוחת בוקר של מלכים, מזמן לא חיכתה לי ארוחת שכזאת. אבל עם האוכל בא גם השאלות, תהיתי מאיפה היה להם כל כך הרבה שאלות, כאילו שיש להם ספריית שאלות בתוך תוכם.
״מה עם בן זוג?״ ״כמה כסף את מרוויחה עכשיו?״ ״למה את לא יוצאת לחופשה?״ וזה עוד כלום, היו להם עוד שאלות שלרובן לא הייתה לי תשובה חד משמעית. כאלה הם הורים, אוהבים לשאול ולהתעניין, תהיתי אם זה מדאגה או בשביל לנסות לחטט.
אין לדעת,
ל׳

חלק ע״א
8.1.18

היום הוא מתחתן, הייתה לי צביטה בלב, כמעט שבע בערב ואני יושבת עם כוס תה ומתפללת שהוא לא יתחתן, שיתחרט ויבוא לכאן. ואולי אם זו הייתה חתונה נוצרית הייתי מגיעה ומתנגדת לנישואים המזויפים שלהם, הרי זה ברור שאלו הם נישואים עסקיים. אך מי אני לעשות דבר כזה? בדמיון שלי אני גיבורה, הכי אמיצה. בדמיון שלי אני מסוגלת להכול, אבל כשזה מגיע למציאות, האמת צוחקת לי בפנים.
לפתע משום מקום דפיקות חזקות היו בדלת, לא הבנתי מי טורח להגיע הינה בשעת ערב שקטה שכזאת. מבעד לעינית ראיתי אותה, את כלתו מישל עם פנים זועפות.
״מה את רוצה?״ שאלתי מבעד לדלת כמעט בפחד.
״הוא פה, נכון?״ צעקה.
״מי? אני לא מבינה.״
״לואי, הוא מתחבא פה, נכון?״
״מישל אני לא יודעת על מה את מדברת.״
״תפתחי עכשיו! אם לא אני אשבור את הדלת הזאת!״ פתחתי את הדלת, היא הייתה מלווה ב-2 אנשים נוספים, גברים בחליפות כחולות כהות. סביר להניח שאלה היו האחים שלה. מישל חסרת הנימוסים ומלאת הדאגה דחפה אותי קלות והחלה לחפש בבית שלי את לואי.
״אם לא תצאי מפה תוך דקה אני מחייגת למשטרה!״
״אני ממש לא מפחדת, הרי כבר יש לך תיק במשטרה הם לא יאמינו לך.״ התפלאתי, היא חקרה עליי?
״מישל, הוא לא פה! מה את חושבת שאין לי כבוד ואני מסתירה את בעלך לעתיד?״
״אל תשקרי, את יודעת איפה הוא!״ לא ידעתי, בחיי. היא התקדמה לעבר הסלון וסימנה להם סימן כלשהו.
״אם סיימת לבלגן לי את הבית, לכו מכאן!״ כעסתי.
״תתקשרי אליו, תגידי לו שאת צריכה עזרה.״ עזרה? לא הבנתי על מה היא מדברת. ״לך הוא יענה!״ הגברים החזיקו בידיים שלי והכריחו אותי לכתוב לו הודעה, לואי כמובן לא הגיב.
היא ישבה בשמלת הכלה שלה על הספה שלי בייאוש.
״מה הוא מצא בך בכלל!״ הסתכלה עליי במבט מאיים. ״את לא מבינה שאני אוהבת אותו!״ צעקה עליי. אותם גברים הרימו את ידיי בכוח וזרקו אותי לספה, המבט בעיניהם היה אכזרי, הבטתי בהם מבועתת. אחד אחז בגופי השני התחיל להפשיט אותי, המבט שלי היה מפוחד ומופנה אליה, היא הביטה בי, על אף שהיה לה פחד בעיניים היא נתנה להם להמשיך.
״מישל, בבקשה ממך תגידי להם להפסיק.״ לא הצלחתי להרפות מהם.
״אל תדאגי הם לא יעשו לך שום דבר, הם ילמדו אותך לקח לא להסתכל על גבר של מישהי אחרת.״ שמעתי כבר את המשפט הזה איפשהו. היא קמה מהספה ״פינתה״ אותה לכבודי, שכבתי שם כמעט עירומה ומבוישת בדמעות שקטות. כלל לא היה להם אכפת ממני, הם ראו מטרה אחת, לפגוע בי. אחד ישב עליי על מנת שלא אברח ואחז בי בחוזקה בעוד השני החל להרביץ לי בחגורה שלו, שוב ושוב וזה חזר חלילה. הרגשתי בעיטות ואגרופים בנוסף, בחצי ההכרה שהייתי המשכתי להסתכל עליה, היא צחקה, היה לה מבט מרושע. הגוף כאב לי, תלכו בבקשה… מלמלתי בשקט עד שהתעלפתי.