יומנה של חשפנית בודדה חלק ע״ב

12.1.18

פקחתי את עיניי, הכול היה מטושטש. ראיתי תקרה לבנה ושמעתי מכונות מצפצפות. לקח לי מלא זמן להבין שאני בבית החולים.
כמה זמן אני כבר כאן? איך בכלל הגעתי לפה? הייתי מבולבלת ואז ראיתי את פניו של לואי מביטות בי בדאגה.
״אני מצטער,״ אמר שוב ושוב, תפסתי לו את היד. אמנם לא יכולתי לדבר, אך לחצתי את ידו ולא רציתי לעזוב.
״ד״ר איך היא?״
״חבולה מאוד, יש לה מזל ששרדה בכלל. אני צריכה שנדבר בחוץ.״ המגע בינינו נותק, הוא הלך לדבר איתה בזמן שאחות נחמדה בדקה אותי. לאחר בדיקות מקיפות הצלחתי מעט לחזור לעצמי, מיטת בית החולים לא הדבר הכי נוח אך יכולתי לסבול את זה.
״הגיעו שוטרים בשבילך.״ המבט המבועת שהיה על פניי. ״הם רוצים לקחת ממך עדות לגבי מה שהיה.״ הנהנתי. ״את בטוחה שאת יכולה לדבר איתם עכשיו? הם יכולים לבוא מאוחר יותר.״ לואי עדיין היה לבוש באותה חליפה, תהיתי אם התחתן, תהיתי מה קרה באותו ערב אחרי שהתעלפתי, הייתי כמו תינוק סקרן.
״כן אני בסדר,״ כחכחתי בגרון ויישרתי את המיטה לצורת ישיבה. שוטרת בשנות ה-40 שלה הגיעה, היא הייתה מנומסת ושאלה הרבה שאלות, אני בטוחה שנראיתי מעוררת רחמים. עדיין הרגשתי את הכאבים, את הפנס בעין, את הכאבים מהאחיזה…השוטרת המשיכה לשאול ואני המשכתי לענות עד שביקשתי ממנה אם אני יכולה לחזור לנוח. שוב נרדמתי ושוב התעוררתי. לא ידעתי איזה יום היום או כמה ימים עברו.
״לואי, כמה זמן אני פה?״ ראיתי שהוא בבגדים חדשים.
״שבוע, איך את מרגישה?״
״מה קרה עם מישל? עם החתונה שלכם?״
״ביטלתי את החתונה, אני מצטער, מה שקרה לך היה באשמתי.״
״לא לואי, אני הבאתי את זה על עצמי כשמראש רדפתי אחריך.״ ניסיתי לומר אבל כאב חד תקף אותי.
״מה קרה?״
״שום דבר, זה יעבור.״
״תנוחי, עוד נספיק לדבר על זה.״
״לואי?״ אמרתי לפני שהלך.
״תסלח לעצמך, אני אהיה בסדר.״ לפחות כך קיוויתי.
מרוב כל כך הרבה בדיקות הימים התבלבלו לי, לא ידעתי את התאריך ובטח שלא את היום, לואי המשיך לבקר אותי ולפנק באוכל ביתי חם.
״מה קרה עם מישל? מצאו אותה?״ שאלתי ודחפתי ממולא לתוך הפה, הוא סיפר לי בזמנו שהיא ברחה.
״עדיין לא, אבל את הבחורים כן.״ לפתע הניח הרכין את ראשו והניח את מרפקיו על ברכיו והחל לבכות.
״למה אתה בוכה?״ שאלתי כלא מבינה.
״כואב לי לראות אותך ככה.״ אז נכון שיש לי גבס ביד ימין ונקע ברגל שמאל זה לא מה שיקשה עליי להשתקם. אף אחד לא ישבור אותי.
״סיפרת להורים שלך?״
״זה ישבור אותם,״ סיננתי.
״את חייבת.״
ל׳