יומנה של חשפנית בודדה חלק ע״ג

12.1.18

שעתיים מאז השיחה הטלפונית להורים. אימא, אבא ולי-אן פקדו את החדר שלי בדאגה. אימא החלה לבכות, אבא ניחם אותה ולי-אן שתקה ללא מילים.
״חומד איך זה קרה?״
״תקפו אותי,״ לא שיקרתי, רק לא אמרתי את כל האמת.
״את מכירה את התוקפים?״
״לא בדיוק, המשטרה תפסה אותם אימא, אני אהיה בסדר.״
היא הביטה בלואי שהציץ מבעד לחלון הזכוכית.
״מי זה הבחור החמוד שמציץ אלייך?״
״בן הזוג שלי.״ הם כולם התפלאו, ידעתי שעל אף השקרים יש חלקי אמת בתוכם.
״למה שלא תציגי לנו אותו?״ אמרה אימא.
נופפתי לו להיכנס אל תוך החדר והלחץ שהיה שרוי ניכר לעין.
״אימא, אבא זה לואי.״ אחזנו ידיים מחויכים. לפי המבט שהיה לאבא הוא התפלא במדובר בלואי, הרי הם נפגשו כבר.
״הצלחת לעבוד עלינו לגמרי! איך לא ידענו שיש לך חבר?״ לואי בעצמו היה מופתע, לחצתי לו חזק את היד על מנת שלא יסגיר אותי בפניהם.
״אז במה אתה עובד?״
״אני מסעדן ויש לי כמה מלונות שפתחתי.״ אימא התלהבה.
״כמה זמן אתם ביחד?״ לי-אן פצחה במילים.
״אנחנו מכירים די הרבה זמן, אבל רק לאחרונה.״ מלמלתי.
״מותק הכנתי לך אוכל אשים במקרר אל תשכחי לאכול ולשתות. נבוא לבקר אותך בחמישי.״ הנהנתי, הם נתנו לי נשיקה ויצאו מהחדר, הרגשתי הקלה, יכולתי לנשום ולהרגיש זהו עברתי את המשוכה הזאת, עכשיו אצטרך לבוא בהסברים ללואי שוודאי בהלם מהשקר הלבן שאמרתי להורים.
״אתה כועס?״ הוא הניד בראשו.
״שמה? שאמרת שאני חבר שלך?״ הנהנתי. ״לא, אני שמח שאמרת את זה.״ מה יש לו לשמוח כל כך?
״לואי אין לך איזו עבודה ללכת אליה?״ אמרתי בצחוק.
״יש, אבל ביקשתי שיחליפו אותי כי חברה שלי מאושפזת.״ אמר בקריצה והתבדח על חשבוני.
״אתה יודע שצחקתי, נכון? סיננתי.
״כן, אחרי מה שעברת אני לא מצפה שתהיי בת הזוג שלי, ייקח גם לי זמן לעכל את כל מה שהיה.״ הסכמתי איתו.
מצפה לי שיקום ארוך בבית החולים, אחרי שיורידו לי כל גבס אצטרך לעשות פיזיותרפיה בכל כך הרבה חלקים בגוף ושלא נדבר על תשלום בית החולים אותו בוודאי אצטרך לחלק לתשלומים, כל המחשבות האלה הטרידו אותי.
״אני יודע שתכעסי אבל שילמתי לך על כל ההוצאות וגם על השיקום העתידי.״ עיניי נפערו, העפתי מבט בתכול העיניים הזה שמסתכל עליי במבט מזוגג מבלי להגיד שום דבר. המחשבות רצו לדבר בקול, אך העיניים בגדו בי, נעצמו.
ל׳