משוגעת – פרק 21

פרק 21 –

-נקודת מבט בראד –

הבטתי במלאני , רואה את שובל הדם המנוקה ליד אפה , אני עשיתי לה את זה.
״תסתלק מפה״ היא לוחשת בארסיות ומצביעה לכיוון הדלת , הרגשה מוזרה מעיקה עלי , ״אני לא הולך לשום מקום, לא לפני שנדבר״ אני אומר ונאנח , עייף כבר מכול מה שעובר עלי הזמן האחרון .
״אני לא רוצה לדבר איתך , תסתלק״ מסננת לעברי מבעד לשפתייה ומנסה שלא להביט בעייני .
״בבקשה מל , רצית גם את לדבר איתי קודם , לא?״ אומר לה , מזכיר לה את ההודעה שהיא שלחה לי , שהיא רוצה לדבר ושזה דחוף .
״שחכתי מזה , כנראה שזה לא היה חשוב״ אמרה ולבי החסיר פעימה , אני כבר לא יודע מה נסגר איתי בזמן האחרון, סערת רגשות שלמה מתחוללת בתוכי , והכול מאז שסאם חזר לעיירה .
״את לא שחכת מל״ אמרתי מתקרב אליה עד שגבה מתנגש בדלת הכניסה לבית מעץ .
״בראד בבקשה , אל תעשה את זה יותר קשה ממה שזה כבר !״ אמרה לי , קולה לא עולה על לחישה עצבנית שמכאיבה לי.
״בבקשה , אני כול כך מצטער״ אמרתי לה, משעין את ידי מעל כתפה על הדלת , בעוד ידי השנייה נחה על מותנה .
דמעה קטנה זלגה מבעד לענייה , ״אולי כדי שתלך לליסה״ אמרה מנסה להתחמק ממבטי .
ידיי הרפו בשנייה נופלות לצידי גופי , כמעט שחכתי מליסה .
״את צודקת , היא לא תבין לאן נעלמתי לכול כך הרבה זמן״ אמרתי יותר לעצמי מלמלאני , אבל מלאני שמעה אותי .
״אתה אוהב אותה ?״ שאלה אותי , קולה שקט ומהדהד בבית הריק והחשוך , שוב ההרגשה המוזרה הזאת מעיקה לי על החזה , אני לא יודע מה לענות , באתי להגיד ׳לא׳ אבל רגשות האשמה מילאו אותי מיד .
״כן״ מלמלתי , עברתי אותה ויצאתי מבעד לדלת , משאיר את מלאני לבד.
הלכתי בהליכה מהירה לרכבי החונה כמה מטרים מהבית , החלקתי למושב הנהג ולחצתי על הגז , נוסע אל עבר ביתה של ליסה .
הבטתי בשעון שבלוח המחוונים , השעה קרובה לשתיים עשרה בלילה , אימה פנלופי בוודאי ישנה .
עצרתי ליד ביתה , בית קרקע גדול רק של קומה אחת .
הקפתי את הבית , עומד מול דלת הזכוכית המובילה לחדר של ליסה , היא צפתה בטלוויזיה .
עיינה הכחולות נעוצות במסך , ושיערה הבלונדיני מפוזר מסביבה על הכריות התפוחות שמתחת לראשה .
תקתקתי על דלת זכוכית בעדינות , ראשה של ליסה מסתובב לעברי וישר חיוך מתרפש על פנייה .
היא מהנהנת לעברי פעם אחת בראשה , נותנת לי הסכמה להיכנס , הוזזתי הצידה את דלת הזכוכית ונכנסתי לחדרה , משאיר את הדלת פתוחה כדי שאוויר הלילה הקריר יאוור את החדר החנוק הזה .
״איך את ?״ שאלתי והתיישבתי לידה על המיטה , כורך יד אחת סביבה ונושק למחצה בעדינות , שוב הרגשה מוזרה כמו קודם מעיקה לי על החזה , מה לעזאזל קורה לי , אני כבר לא יודע מה לעשות .
״אני בסדר , ישנת טוב?״ שאלה אותי , מזכירה לי למה עזבתי אותה קודם , אמרתי לה שאני הולך לישון קצת , אבל לא ישנתי בכלל .
היא הושיטה את ידה והדליקה את מנורת הלילה שהפיצה אור בחדר , עיינה בחנו את פניי , ״מה קרה לך ?״ שאלה כשראתה את הדם , לא ניקיתי אותו מספיק טוב , וכנראה שזה לכלכך גם את חולצתי הלבנה .
״הלכתי מכות עם טים , לא משהו שאמור להדאיג אותך״ חייכתי אליה , מרגיש כול כך מזויף .
״מה , למה ?!״ שאלה אותי , מכווצת את גבותייה בתהייה , ״שברתי לו בטעות בושם שהוא אוהב אז הוא התעצבן״ שיקרתי לה .
״בגלל בושם הוא גרם לך לדמם?!״ שאלה מופתעת , זה עצבן אותי .
קמתי מלידה עומד , ״אני בסדר מלאני !״ אמרתי עצבני , רגע , קראתי לה עכשיו מלאני ? .
״מלאני ?״ שאלה בשקט ליסה , קולה לא עולה על לחישה , ״אני מצטער בייבי , זה בטעות״ אמרתי לה , מנסה להשאיר את החיוך על פנייה אבל הוא ירד במהירות.
שוב רגשות אשמה מגעילים לוחצים לי על קני הנשימה .
״בראד , אתה אוהב אותי ? או שאתה מרגיש אשם ופה בגלל הייסורי מצפון שלך?״ שאלה אותי גורמת ללבי להתכווץ.
באתי לענות, אבל לא יכולתי להוציא אף מילה מבעד לפה שלי , ׳אני לא יודע מה אני מרגיש לעזאזל !׳
״ככה חשבתי״ מלמלה מתחת לנשימה , ״עדיף שתלך בראד , לפחות עד שתעשה סדר ברגשות שלך״ אמרה לי , גורמת ללבי להתכווץ בפעם המי-יודע-כמה היום.
התקרבתי אליה , מטביע נשיקה ארוכה למצחה , ״אני מצטער״ מלמלתי ומיהרתי לברוח מחדרה דרך דלת הזכוכית , סוגר אותה אחרי וממהר לחזור לרכבי .
סגרתי את דלת הרכב , מתניע את המנוע ולוחץ על הגז , ׳לאן אני נוסע מכאן לעזאזל?!׳ חשבתי לעצמי , לבסוף החלטתי לנסוע לבית של טים , אני חייב לדבר איתו , הוא חייב להבהיר לי את הדברים כמו שהם , אני בסערת רגשות ואני לא יודע מה לעשות .
טים תמיד יודע מה לעשות .