זה נמצא אבל אחר. שונה, אבל יותר

חיוך, שריקה, סיבוב ונקישה.
רגליי רקדו לפי קצב המוזיקה, גופי זז מצד לצד. ראשי עף על הרוח, ושיערי מתנוסס לצידי בתנועות קטנות.
עניי היו סגורות עד לפני רגע, הרגשתי את ידיו על מותניי. אוחזות בי.
פתחתי את עיניי במהירות מסתכלת עליו.
"סוף, סוף הואלת בטובך לבוא לרקוד איתי." חייכתי חיוך שבע רצון, מניחה את ידיי על צווארו. נושקת קלות לשפתיו, משתחררת ממנו, וממשיכה לרקוד לצלילי המוזיקה.
הוא רכן לעברי, הרגשתי את נשימותיו על עורפי. חיוך.
קולות המוזיקה הוגבהו, כל המועדון קפץ, אנשים צועקים, מתחילים להשתגע. להשתחרר. שריקה.
הוא תפס את ידי, מצמיד אותי אליו, מרחיק אותי, ומצמיד שוב. תופס בידי השנייה ומסובב אותי קלות, סיבוב.
משכתי את חולצתו לכיווני, קופצת עליו, רגליי סביב מותניו. הסתערתי על פניו בנשיקה מלאת תשוקה.
עצרתי בדיוק בשיא, חוזרת לעמוד, רגליי השמיעו קול נקישה על רצפת העץ, שנחה מתחתם.
שנחה מתחתם, תרתי משמע, כמה אירוני. חייכתי לעצמי בזדוניות. מעפעפת בריסיי, מבלי שאף אחד ירגיש.
חיוך.