הסיפור הראשון של באתר מתנה לנועה פרק 1 והכרות הדמיות .

אני חוזרת ואומרת שאני לא מעריצה ולכן אני לא בקיעה במיוחד בפרטים .
\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

אלי בת 16 גרה באנגליה , לונדון :
תיאור חיצוני :
שער אדום [ לא ג'ינג'י או כתום אדום !!!] עניים ירוקות גדולות לא מממש גבוה אבל לא יותר מידי נמוכה ודי רזה אבל לא יותר מידי.יפיפה אבל מאוד חסרת ביטחון לגבי המראה שלה

תיאור אופי :
מאוד מרדנית אוהב לבלות ובעיקר לשתות [ אלכוהול ] אבל בדרך כלל מעדיפה את השקט שלה ולהיות לבד היא תולעת ספרים והיא מאוד אוהבת לישון הלהקות האהובות עליה הם 'pink floyd' 'foo fighers ' rolling stones' בגדול היא לא ממש אובת פופ . אלי לא בדיוק אוהבת שמלות ולא לובשת עקבים גבוהים שגם אום היא לא הייתה נועלת עם היא לא הייתה די נמוכה היא תמיד העדיפה בגדים שחורים אדומים וכחולים בעיקר ג'נסים ותכשיטים מסיבים ומיוחדים . אלי למדה בבית ספר מיוחד לילדים מחוננים היא ממש לא הייתה צריכה ללמוד אלי מממש חכמה אבל מעולם לא השקיעה בלימודים מש שהיה יוצא דופן במיוחד בבית סיפרה אבל זה מעולם לא הפריעה לאלי כי מעולם לא שינה לה מה אנשים אחרים חושבים עליה . אלי לא הייתה מצטיינת במיוחד בקשרי אנוש ואחת מהסיבות לזה היא הישירות שלה והחוסר הבעת רגשות אלי הייתה מעוד אדישה אבל הסיבה העיקרית היא שאלי לא ניפתח לאנשים בקלות או ביכלל ולכן היא גם לא נוטה להאמין באנשים אני מקווה שהדמות ברורה

מיה בת 16 גרה באנגליה , לונדון [ החברה הכי טובה של אלי ]:
תיאור חיצוני :
עניים חומות שער חום עם גבנים שטנים קצת יותר גבוה מאלי גם די רזה [אלי תמיד חשבה מיה יפה אבל למיה יש תקופות היא בטוחה שבלי איפור היא ממש לא יפה ]

תיאור אופי:
מאוד צייתנית לא אוהבת שקט אבל אף פעם לא עושה בלגן . לא ממש אוהבת ספרים אבל בכול זאת קוראת מידי פעם לבית הספר היא תלמידה מצטיינת פרפקציוניזם זו אחת התכונות העיקריות אצלה הלהקה האהובה עליה היא וואן דירקשן [ אלי לא סבלה את הלהקה או ליתר דיוק את העובדה שמיה לא הפסיקה לדבר עליהם ] מיה הכי אהבה שמחות קיץ צבעוניות ונעלי עקב בקיצור ההפך הגמור מאלי

נייט אחיה הגדול של אלי בן 21 גר באנגליה לונדון לומד אוניברסיטה :
תיאור חיצוני:
שער חום קהה עניים כחולות שרירי בגדול די חתיך
תיאור אופי :
מלמיד מצטיין לרוב לובש ג'ינס וסם חולצות בנות מתות עלו הוא די סטוציונר אבל די רגיש אח מעוד מעצבן ובעיקר מעוד מגונן

פרק 1
בוקר השעון המעורר בבית של אלי מצלצל the wall של פינק פלויד [ השיר מומלץ בחום בתור שעון מעורר לכול מי שאוהב אירוניה] ובשנייה שהשעון מתחיל לצלצל מיה ניכסת בסערה לחדרה של אלי וצורחת מלמולים בילתי מובנים בעליל אלי עצרה אותה ואמרה ושאלה אותה למה היא ערה ב7 ליפנות בוקר בחופש הגדול ומיה אמרה בטבעיות שאתמול היא שמה ל את השעון המעורר אלי כמעת התפוצצה אבל השתדלה לישמור על קור רוח ושאלה בחריקת שניים "והסיבה היא" מיה האדימה לרגע ואז חזרה לצבעה הרגיל "אני לא מאמינה ששכחת אמרתי לך אתמול 5 פעמים מה בדיוק שחכתי שאלה אלי את הים המיפגש מעריצים של וואן דירקשן יש שירים ושאלות ואת הבטחת לי שתבואי איתי לזה היום" מיה אמרה וחזרה לברבורים הרגילים שלה כמו תמיד אלי שמה אותה על שקט ולא ממש שמעה מה היא אומר וכול מה שאלי יכלה לחשוב עלב זה אך דיוק היום הזה כבר הגיעה והיום היא הולכת להידחף בין חבורה עצומה של מעריצות צווחניות ורעשניות בשביל לראות להקה שהיא לא סובלת ואך היא עוברת את היום הזה בלי לשימועה שירים
שלהם והאמת היא שאלי מעולם לא שמעה שיר שלהם חוץ מחלק קצר שהיה הצלצול של מיה אלי אפילו לא ידעה אך הם נראים ולא היתה לה שום קוונה לשנות זו בזמן הקרוב אלי הציעה שמיה תילך להתארגן ותחזור עוד כמה שעות ותאזור לאלי לבחור בגדים אלי ידעה שמיה לא סובלת את סגנון הלבוש שלה וזה בטח יעודד אותה אבל אלי הציבה תנאי בתמורה לזה אבל אנחנו יוצאות משם תוך 40 דקות החיוך של מיה ירד לה רק לרגע מהפנים ואז חזר לצורה המאושרת והמוכרת שלו אלי מעולם לא הבינה אך בן אדם אחד יכול להיות כול כך אופטימי אלי ומיה יצאו מהחדר ירדו לסלון מיה יצאה מהבית ואלי הלכה לסלון ליראות סרט היה לה מצב רוח לסרט ישן אקשן אולי משהוא עם צק נוריס וכצפוי היא נידמה מיה שוב העירה אותה בערך שעתיים ליפני שהו היו צריכות לצאת מיה הייתה מאופרת בקפידה והיא לבשה שמלה וורודה קצרה מלאה בפפיונים ונעלי עקב סיקה שניראו לא יציבות במיוחד והשער שלה היה שזור בצורה מסובכת וגם בו היו פפיונים היא הייתה ניראת כמו בובה מיה משכה את אלי לחדר והחילה לשלוף בגדים מהארון שמיה אהבה במיוחד ולסדר אותם על במיטה בסטים שכללו בעיקר וורוד וקצר

הסבר קצר :
לאמא של אלי יש חלום לנערה עם שמלה מנופחת וציפורניים מטופחות שעושה אייתה שופינג כול היום ושני ההורים של מיה שניהם אנשי עסקים שנוסעים לנסיעות עסקים כמעד כול שבועה אז אמא של אלי מביעה לה שמלות ונעליים שאלי מעולם לא לבשה

אלי הלכה לארון שלה והוציאה ג'ינס גבוה שחור עם קרעים באזור בירכיים וחולצת בטן כחולה גם עם פתחים בגב [ לא ראו בטן ג'ינס גבוה ] ואת המגפיים האדומות המיוחדות שלה [אלי לא ממש אהבה בגדים צבעונים אבל היא ממיד אהבה אדום היא תמיד מצאה אותו צבע חזק ומיוחד ] אלי ומיה יצאו לתפוס מונית בדרך במונית אלי בדקה שיש לה את כול הדברים ספר אזניות איפוד וארנק וסידרה את הפליליסט של השירים הכי רועשים שיש לה באייפוד ובסופו של דבר היא חזירה את מבטה למיה משום מה אלי קיבלה הרגשה שמיה אולי שחכה שהיו עוד כמה אלפי בנות אחרות שם ורוב הסיכויים שאף אחד לא יראה אותה אבל אלי החליטה לא להגיב על זה שניהן הגיעו להיכל מיה ניסתה למשוך את אלי בין זרמי המעריצות הסואנים לקרבת הבמה [בעצם 5 כיסאות וחבלים שמעריצות לא יעברו ומיקרופון ] לבסוף הבנות התפצלו מחוסר בררה למרות שמצידה של אלי זה היה לטובה היא יכלה לשבת רחוק ולהתעלם לחלוטין מהסיפור וכמובן שהוא תוכל לשבת בזמן שהוא תחכה שתמה שלא אמור להתחיל יתחיל אז היא התיישבה ליד הקיר החיצוני שמה את האזניות והוציאה את הספר [ היא לא יוצאת מהבית בלי ספר] שלה היא בכלל לא שמה לב שהלהקה כבר התיישבו במקום והתחילו את השיר הראשון שלהם גם את השני ואפילו ענו על שני באלות

נקודת מבט הארי
\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\
סוף סוף חזרה הביתה לאנגליה ממש התגעגעתי וכמה שאני אוהב את המפגשים האלה אני די בטוח שאני מעדיף לבקר את המשפחה או להסתובב קצת בעיר אבל זה נהיה כבר הרגל וזה לא הפריעה לי בשנים האחרונות אבל באנגליה חשבתי שזה אולי ישתנה ובכול זאת הרגל זה הרגל ואין לי ההרבה בררות ולא ממש שואלים אותי אז אני מחייך ואומר כמה שאני שמח ומאושר לחזור הביתה ומחשבות אלו ניכסנו להיכל בערך בשיר השני ראיתי אותה כול כך יפה ומיוחדת היא ישבה בצד הכי רחוק שהחלל מאפשר לה היו לה אזניות באוזניה היא הייתה נראית כאילו היא בעולם משלה היא קראה ספר כמה שנים לא היה לי זמן או שקט לקרוא איזה ספר טוב לרגע ממש קינאתי בה זה רגש מוזר ומעצבן אבל הוא חלק תוך רגע שאר הזמן אני פשוט בהייתי בה רק כשה נייל הישתל קלות חזרתי למציאות חשבתי שאולי פספסתי את הסולו שלי ואז הבנתי שאנחנו לא שרים אבל ילדה אחת שאלה שאלה נייל הצביעה עליה בענייו זו העתה ידה קטנה בערך בת 6 היא החזיקה בידה של נערה בערך בת 14 כנראה אחותה שאלתי שוב לשאלתה וחלק מהקהל ציחקק נשמתי לרווחה ששמעתי שהיא שאלה משהוא על מוזיקה ולא איזה שאלה מביכה על חיי האישיים [ שבקושי קיימם ] עניתי קצרות על השאלה וקווית שהבנים וקחו את זה משם חיפשתי את הנערה במקום שבו היא הייתה לא מצאתי חיפשתי בקהל היותר קרוב לא מצאתי אני לא מאמין אחרי שהשלמתי עם עצמי שאני הולך לדבר אתה ואיבדתי אותה אני יצאתי ממש אידיוט .