לרקוד – פרק 40 (1D)

אור/נייל

״אור , אני צריך לדבר איתך , את יכולה לבוא הנה?״ שמעתי את קולו של נייל מהסלון הגדול שבדירה שלו , הייתי במטבח , בלי ששמתי לב קפאתי מול ההשתקפות המעומעמת שלי על גבי המקרר הכסוף והמבריק .
התעוררתי בשנייה מהקיפאון שלי וצעדתי ברגליים כושלות אך לא מועדות אל עבר הסלון .
נייל ישב על ספת הבד הכחולה החדשה והגדולה , רגליו נשענות על שולחן-הסלון מזכוכית מבריקה .
התקרבתי לעברו וישבתי בכורסת היחיד הצמודה לספה עליה הוא ישב והבטתי בפניו מבולבלת מחכה שהוא יתחיל לדבר.
״אני דיברתי עם אמא שלי , סיפרתי לה על הכול והיא מגיעה עוד חצי שעה הנה״ חייך אלי חצי חיוך מעוות ולא שמח , זה גרם ללבי לצנוח לקרביי , ״נייל אתה משוגע ?! , היא תשנא אותי!״ אמרתי בחשש מהוסס ואין ספק שלחץ נשמע היטב וברור בקולי המגמגם .
״לא אכפת לי עם היא תאהב או תשנא אותך זה לא מעניין אותי , אני לא בקשר איתם כבר כמעט שנה וחצי , חוץ מזה שהם אלה שמשלמים את שכר הדירה והחשבונות שלי״ אמר נייל , פניו ניראו רציניים כול כך , אבל לי כן אכפת שאמא שלו תאהב אותי .
ואז זה הכה בי כמו ברק ביום בהיר , לא סיפרתי למשפחה שלי שגרה בלונדון .
אני כול כך זקוקה לאביה כרגע .
״ניי…״ התחלתי להגיד אבל נייל קטע איתי באמצע , ״אור אני אוהב אותך , ושום החלטה מטומטמת של אמא שלי לא תשפיע עלי , אני הזמנתי אותה לפה כי אני זקוק לעזרה כספית״ אמר לי מבטו ניראה מתבייש , כאילו לא רצה להזכיר בפניי את עניין הכסף , אני יודעת שלגדל תינוק זה לא עניין זול בכלל . וכבר התחלתי לחפש עבודה חדשה אחרי שאני ואביה התפטרנו מסטארבקס .
״אוקיי״ אמרתי לאט מהנהנת בראשי בעדינות , לא רציתי להראות לנייל שאני עושה מזה כזה עניין גדול , לכולם יש קשיים כלכליים .
גם לי ולאביה לא חסר קשיים כלכליים , החשבונות היקרים ואנחנו בקושי הצלחנו לשלם אותם בזמן .
אבל משהו בתוכי אומר לי שזה לא יחזור להיות ככה .
״נייל״ אמרתי בשקט לפני שהוא התחיל לומר עוד איזה משהו , ״כן יפה שלי?״ שאל ועיניו הכחולות בהירות המדהימות כול כך סרקו בבלבול את הפנים הלחוצות שלי .
״לא משנה״ מלמלתי אליו כעבור רגע , אני לא יגיד לו את זה , אני ישבור אותו לחתיכות , אני לא יכולה לעשות לו את זה לפני שאמא שלו תגיע .
אני פשוט יהרוס לו את היום עם המחשבה המטומטמת הזאת שנתקעה בתוך ראשי.
״אור את יכולה לספר לי הכול״ מלמל אלי עם חצי חיוך מהוסס ומבולבל , עיניו הכחולות מתכווצות מעט במטרה לסרוק את מבטי החושש .
״זה באמת לא משנה נייל , זה יכול לחכות לאחר כך״ שיקרתי לו במצח נחושה , מרגישה כול כך מגעיל שאני אומרת שהדבר הזה אינו חשוב כלל .
״אור בבקשה , אל תשאירי אותי במתח. אני רוצה לדעת!״ אמר לי קולו עולה באוקטבה אחת מן הנורמה , לא בעצבים, אלה יותר בדאגה שמילאה את פניו וקולו כאחד .
לקחתי נשימה עמוקה , אולי בכול זאת כדי לשתף אותו במחשבות הקודרות שפתאום מילאו את מוחי .
״אני חושבת אולי כדי שאני יעש…״ התחלתי לומר ועצרתי באמצע , בולעת את רוקי לאט לפני שאני נותנת למילים הבאות להחליק מבעד לשפתיי.
״אני חושבת אולי כדי שאני יעשה הפלה״ אמרתי את זה מהר לפני שאני יאבד את האומץ וישתתק שוב .
פניו החווירו בשנייה בודדה , עייניו הכחולות והיפות ניראו פתאום מלאות בפחד מסוים , השפה התחתונה שלו נשמטה מעט ואין ספק שהוא היה בהלם גמור .
לקח לו כמה דקות ארוכות שניראו לי כמו נצח שלם של שתיקה צורמת עד שהוא פצה את הפה ודיבר , ״אור ..״ התחיל לומר עצבני אבל פעמון הדלת קטע את דבריו . הצליל הצומרני הדהד ברחבי הדירה הגדולה .

*

״אנחנו נדבר על זה אחר כך״ אמרתי עצבני כול כך מבעד לשפתיי , איך היא בכלל מעיזה לחשוב על כזה דבר .
נגשתי אל הדלת הבהירה , מרגיש את הלחץ משתלט עלי. אולי בכול זאת אכפת לי מה אימי תחשוב על כול העניין .
פתחתי את הדלת לרווחה , וכפי שחשבתי אימי עמדה מאחורי הדלת עם חיוך מזויף כול כך על פנייה .
״אמא, תכנסי״ חייכתי אליה מזויף , מאלתר זיוף של התרגשות בקולי ומפנה לה את הכניסה , היא נכנסה פנימה אל הבית סוקרת כול פינה ופינה .
למזלי אור פה כדי לנקות ולארגן , ככה שהמקום לא מטונף כמו שהיה בעבר כשעוד לא הכרתי את אור .
״היי גברת הורן , אני אור״ אור זייפה חיוך קטן על שפתייה הורודות והעבות וניגשה אל אימי , שלחה את ידה הימנית ממינוס כדי ללחוץ את ידה .
אבל אימי לא שלחה את ידה ללחוץ את ידה של אור , הרגשתי נבוך יותר מידי בשבילי ובשביל אור .
היא נכנסה אל הדירה סורקת בעיניה הכחולות בהירות בדיוק כמו שלי את הכול ואז הולכת להתיישב על ספת הבד הכחולה שבסלון .
״תה ללא תמצית . כפית סוכר אחת״ היא אמרה כאשר שילבה את רגלייה והמשיכה לסרוק את הבית .
״אני יכין״ חייכה אור בזיוף , היא אמרה זאת רק כדי לא להיות לבד במחיצת אימי.
הלכתי להתיישב על כורסת היחיד לצד הספה עליה אימי ישבה , ״אז זאת הזונה שהכנסת להריון?״ שאלה אותי בלי להתבייש , בלי למצמץ , בקול הכי קר שבעולם ולבי החמיץ פעימה גדולה וחיונית , ״היא לא זונה״ סיננתי בכעס מבעד לשפתיי, אבל ניסיתי להירגע כמה שיותר מהר .
״היא רק רוצה כסף נייל״ היא אמרה לי בשיניים חשוקות , ידעתי שבזה הכול מדובר , בכסף , תמיד עניין את האישה הזאת רק כסף וכסף .
״זה לא ככה אמא , אור לא כזאת!״ הגנתי על אהבת חיי היחידה בכול מחיר , היא הדבר היחידי שהצלחתי לאהוב כול כך ברמה כזאת , ואני הגבר הכי מאושר שבקרוב הולך להיות לנו ילד .
ואז נזכרתי בדבריה של אור מלפני שאימי הגיעה , זה הכה בי חזק כול כך שהשאיר אותי חסר מילים , היא רוצה להפיל את התינוק , את התינוק שהוא בשר מבשרי, בשר מבשרה .
״אל תיהיה מגוחך נייל , מי נכנס להריון אחרי חודש היכרות ? , היא עשתה את הכול כדי שתוכל לסחוט ממך קצת כסף!״ אמרה לי בעניים מאשימות כשהיא כול שניה העבירה את מבטה אל המטבח מחכה לראות אם אור יוצאת .
אבל אני בטוח שאור מתעכבת בכוונה כדי לא להיות לידה , כול כל קנאתי בה עכשיו, גם אני לא רוצה להיות במחיצתה של אימי .
״כשהיא הכירה אותי , היא לא ידעה מאיזה משפחה אני ! , היא לא ידעה אם יש לי כסף או לא!״ נאנחתי בעצבים אל עבר אימי שישבה בפנים שלוות על כורסת הבד הכחולה החדשה .
״ואיך בדיוק הכרת אותה?״ היא שאלה אותי בשקט רב יותר , מבין שאור כנראה כול שנייה צריכה לצאת מן המטבח .
״זאין הכיר לי אותה״ מלמלתי בעצבים אליה , היא כול כך הרתיחה אותי.
אור יצאה מהמטבח עם מגש כסוף על ידייה, עם שלוש כוסות חמות , וצלוחית עגולה לבנה עם עוגיות קינמון שאור הכינה לא מזמן , היא מטביעה את עצמה במטבח כדי לא לחשוב על ההריון .
היא הניחה את המגש על שולחן-הסלון , עליו נח שתי כוסות תה וכוס אחת עם קפה שחור שהוא ככול הנראה שלי .
אור חייכה חיוך קטן מזויף אל עבר אימי והתיישבה על כסא לצד כורסת היחיד עליה ישבתי .
״אז אור , את עובדת?״ שאלה אימי בקול נוקשה , לעזאזל עכשיו היא הולכת לחקור אותה על כול אודותיה .
״לומדת , השנה מסיימת את התיכון״ עניתי במקומה , מעדיף שאור לא תדבר כי אימי תשים לב לקולה השבור בגלל ליבה השבור .
אור רק הנהנה בראשה שהחיוך המזויף דבוק לפנייה ולשפתיים העבות והוורודות בהירות .
״את לא מניו יורק במקור נכון ?״ שאלה אותה כאשר בחנה את פנייה , עכשיו אני לא יכולתי לענות על השאלה כי לא ידעתי מאיפה היא במקור .
״כן , אני מלונדון , אנגליה״ אמרה ורק עכשיו הצלחתי להבחין במבטא אנגלי שכמעט לא שמים אליו לב בקולה העדין.
אימי הנהנה והתחילה לחקור את אור בכול מיני שאלות , נאנחתי בשקט ביני לבין עצמי , זה הולך להיות ערב ארוך .