מישהו שאהבתי (סיפור על 1D)

קמתי משינה לצלצול טלפון. "אויש נו מי זה מתקשר כל כך מוקדם?" הסתכלתי בטלפון וראיתי מספר לא מזוהה. עניתי לטלפון, מאחורי הקו נשמע קול של גבר. "הלו?" אמרתי, "שלום, בוקר טוב. האם אני מדבר עם לני מרין?" שאל האיש מעבר לקו. "כן, למה הצורך להתקשר כל כך מוקדם ביום שבת?"
"אני מצטער מאוד. אבל זה עניין דחוף." פני קיבלו הבעת שאלה "כן, אז מהו העניין הדחוף הזה?"
" אני מדבר מבית האימוץ הלאומי." פני התעוותו כעת בצורה מוזרה. "ומה זה קשור אליי?"
"אז ש.. מופיע לנו במסמכי האימוץ שאת מאומצת.."
"זה לא הגיוני."
"לפי המסמכים הרשמיים והמוסמכים שיש לנו כאן, זה הגיוני ביותר."
ניתקתי את הטלפון וישבתי על המיטה. חשבתי מה לעשות, להתקשר לסתיו?
(החברה הכי טובה שלי מגיל 0), ללכת להעיר את אבא? אמא? שניהם?
החלטתי לא לעשות כלום, בינתיים.

מאוחר יותר שמעתי צעדים במדרגות. נכנסתי למיטה ועשיתי את עצמי ישנה. אמא נכנסה לחדר עם בלונים. שיט! כל שיחת הטלפון המוזרה ההיא השכיחה ממני לגמרי את יום ההולדת שלי! איך זה קרה לאזעזל?!
"היום יום הולדת היום יום הולדת היום יום הולדת ללני!" אמא זימרה כשנכנסה לחדרי עם בלונים ועוגה אישית קטנה שבאמצע שלה דחוס נר קטן שעמד ליפול בכל רגע ולשרוף לי את החדר. "יום הולדת 17 שמח ילדה גדולה שלי" "אוי אמא נו באמת " חייכתי חיוך מלא הוקרה ובלבול. חטפתי ממנה את העוגה מהר וכיביתי את הנר. "מה זה היה?" שאלה אמא. "הנר עמד לשרוף לי את החדר. הייתי חייבת לעשות משהו D: "
"שיהיה, אני מקווה שהבעת משאלה" צחקתי צחוק מטומטם ואמרתי לה "ברור שכן" תוך כדי שהפה שלי מלא בחצי מהעוגה האישית בטעם שוקולד שאמא הביאה לי. "לא לדבר בפה מלא." העירה לי אמא.
"שיהיה" . עניתי לה.

המשך יבוא…. ;)