Everything can be – פרק 1 ~הפעם עם הסיפור~

סורי סורי סורי סורי סורי!!!
מקודם העלתי את הפרק.. בלי הפרק -_-
ישלי בעיה בטלפון קיצר מבטיחה שזה לא יקרה שוב
עכשיו תהנווווווווו
(תסלחו לי עם זה קורה לי עוד פעם זה בעיה)

התעוררתי בבוקר מצרחות מחרישות אוזניים ונפלתי מהמיטה מרוב בהלה
אני:״ מה זה הצרחות האלההה?!״ צעקתי מהחדר שלי , קמתי ופתחתי את הדלת, ירדתי במדרגות ועדיין ראיתי הכל קצת מטושטש כי רק התעוררתי, ראיתי את אמא שלי את אחותי ועוד חמש נערים
אני:״מי צרח כאן?״ אמרתי ישנונית
עדן:״אנייי״
אני:״טוב.. אז את.. את תסתבכי אחר כך אני חוזרת לישון..״ אמרתי והתחלתי לעלות במדרגות אבל אמא שלי עצרה אותי
אמא:״אחחממ.. היילי? לא תגידי שלום לאורחים?״
אני:״אה כן.. הי אורחים״ אמרתי מנופפת
להם לשלום
נער:״פיג׳מה יפה״ אמר המתולתל ואז נזכרתי שאני בפיג׳מה.. פאק איזה פאדחנית אני , הסתכלתי על הפיג׳מה, עליהם , ורצתי לחדר שלי.
נפלתי את הדלת ונשכבתי על המיטה שלי, איך אני כזאת פאדחנית?! איך איך איך איך איך?!?! לא היה לי כוח לאורחים לאמא שלי או לעדן אז חזרתי לישון
~בום בום בום~
שמעתי דפיקות בדלת
אני:״מי זה?!״ צרחתי
עדן:״תנחשי״
אני:״מה את רוצה?״
עדן:״אמא אומרת שזה ממש לא מנומס שאת ישנה בזמן שיש אורחים אז היא אמרה לי להגיד לך להתארגן ולבוא״
אני:״אני חייבת?״
עדן:״כן״ היא אמרה והלכה, אחרי חמש דקות הצלחתי לקום מהמיטה שלי, הלכתי לחדר מקלחת שבחדר שלי ושטפתי פנים , התאפרתי טיפה והלכתי לארון, הוצאתי טייץ שחור ארוך וחולצה ארוכה חמה בצבע שמנת , סידרתי את השיער וירדתי למטה
אמא:״הנסיכה התעוררה״ היא אמרה והעפתי לה מבט רוצח
עדן:״תכירי הארי ליאם נייל לואי וזאיין״ היא אמרה לי בפרצוף מוזר