Everything can be -פרק 2 ~קצר~

אני בהפסקה של חמש דקות עוד מעט מתחיל לי שיעור -_-
אני נשארת בבית ספר עד ארבע.אני מורעבת.אף אחד לא מוכן לתת לי כסף לקנות בקיוסק
כולם כאן ילדים חרא. משקרים שאין להם כסף ואז קונים את העולם. אין לי מצב רוח
אוקי כשאני חוזרת מהבית ספר אני מעלה פרקקקק
אני יודעת שהםרק ממש קצר!! כשאני יהיה בבית אני יעלה את הפרק הבא

אני:״למה את מסתכלת עליי ככה?״ שאלתי מבולבלת
עדן:״את לא מזהה אותם?״
אני:״אמממממ חכי רגע״ הסתכלתי עליהם טוב טוב במבט טיםה מטריג
אני:״לא״ אמרתי כמובן מאליו
ליאם:״את בטוחה?״
אני:״בחיים לא ראיתי או שמעתי את השמות שלכם או תמונות שלכם אז כן אני בטוחה״
נייל:״איפה היית מאז שנת 2010?״
לואי:״בתוך קונכיה?״הוא אמר והם צחקו
אני:״חהחהחב יואו איזה מצחיקים אתם תלכו לעשות סטנדאפ דחוףף״ אמרתי בצניות ולקחתי את הטלפון שלי וראיתי שיש לי הודעה מחברה שלי קייטלין
קייטלין:״היי סיס, משעמם לי״
אני:״גם לייייי יש כאן איזה חמש אורחים מעצבנים״
קייטלין:״בני כמה?״
אני:״לא יודעת.. אולי בגיל שלנו..״
קייטלין:״תצלמי אותם״
אני:״לא אין סיכוי!!״
קייטלין:״נו תצלמי בסתר מה אכפת לך?״
אני:״טוב טוב״ אמרתי והתיישבתי על הספה ושקעתי אחורה נכנסתי למצלמה וכיוונתי עליהם צילמתי תמונה אחת, שניה אחרי שצילמתי כנראה הארי שם לב והוא עשה פיס
הארי:״פפראצי??״ הוא שאל בצניות
אני:״מה?״
הארי:״ראיתי שצילמת אותי״
אני:״מה יש לי לצלם אותך??״
הארי:״לא יודע אולי כיי.. אני חתיך, אני הורס, אני מהמם, אני כובש, וכי אני הארי סטיילס״
אני:״ואני היילי סמית׳ אז??״
ליאם:״היא באמת לא יודעת מי אנחנו?״
אמא:״לא״
זאיין:״ניתן לה לגלות לבד״
אני:״אוקי, אין בעיה, אני יגלה״ שלחתי לקייטלין את התמונה וכיביתי את הטלפון והכנסתי אותו לתיק שלי שהיה בסלון, הרמתי את התיק ובאתי לצאת מהבית
עדן:״לאן את הולכת?״
אני:״למקום שהוא לא עניינך״
עדן:״אמאאא״ היא אמרה כאילו היא צריכה לדעת הכל והכל סובב סביבה
אני:״עדן סתמי כבר את לא חייבת לדעת לכל מקום שאני הולכת!! חוץ מזה מה זה מעניין אותך?? לשמוע על ״ההרפתקה״ המעניינת שאני עוברת כל יום באח המקומות הכי משעממים שקיימים על כדור הארץ?!״ אמרתי עצבנית והבנים שהיו שם הסתכלו עלי כאילו אני חלדה מפגרת שלוטפת התקפי זעם כל חמש דקות, תקעתי להם פרצוף מאיים שלי הוא היה נכנס לחלומות הכי רעים שלי