"I need you"-וואןדיירקשן-פרק 5

צלצול בפעמון ודפיקות בדלת נשמעו,
"זאת בטח קטניס" לחשתי בזמן ששפתיי רועדות מקור,
"אני אפתח לה" הבחור השני קם ופתח לה את הדלת,
"איפה בל-" קטניס קפאה במקום כשהיא ראתה את הבחורים
"או-מי-גאד ליאם והארי" היא צרחה..
———–
"מישהי זיהתה אותנו" המתולתל צחק,
"קטניס" צעקתי לה כדאי להזכיר לה בשביל מי היא באה,
"אוי בלה" היא רצה אלי אבל מבטה לא ירד משני הבנים שכנראה, ניחוש פרוע, כנראה שהם וואן דיירקשן או וואטאבר.
"את לבנה" קטניס נגעה בי לרגע,
"אני לא מרגישה טוב תקחי אותי מפה"
"אבל וואן דייר-" היא לחשה
"תישארו הכנו תה" המתולתל חייך,
"אלה וואן דיירקשן שלך ושל אמבר" שאלתי
"כן זה הארי המתולתל וליאם או מי גאד את באמת לא ידעת מי זה מי" היא צרחה וצחקה,
"ולחשוב שאני חשבתי שלכולם קוראים וואן דיירקשן" צחקתי
" זה קצת מעליב" הארי (?) התיישב ביני ובין קטניס,
היה אפשר לרואת את ההתרגשות של קטניס על פנייה ועל נשימותיה.. בחיי היא הייתה נראית כאילו היא יושבת ליד החתיך של השכבה.
"ה..ה..הארי" היא גמגמה
"כן..תזכירי לי מה שמך" הוא שאל
"קטניס ,אני מעריצה גדולה שלכם, ממש ממש" חיוכה הענקי של קטניס נמרח על פרצופה,
אם לא הייתי אוהבת אותה (בתור חברה יענו) הייתי פשוט צוחקת עליה אבל היא החברה הכי טובה שלי אז אני פשוט מאושרת שהיא שמחה,
"כייף לשמוע" ליאם (?) התקרב והניח את הכוסות תה על השולחן,
"אז בלה וקטניס, תכירו את אלכ" ליאם אמר והצביע על הבחורה השטנית
"אז ככה קוראים לך" אמרתי בזלזול,
"תודה על התה אבל באמת שאני רוצה כבר ללכת למלון" קמת ולקחתי את התיק הקטן והלבן איתי,
"קטניס את באה או נשארת" שאלתי
קטניס הסתכלה על ליאם והארי והם חייכו כסימן שהם מרשים לה להישאר..
"טוב אז אני אחזור הביתה לבד" נאנחתי,
"את רואה שאני אקח אותך" הקול המחוספס של הארי נשמע רציני
ומתוק בו זמנית.. אוי לי על מה אני חושבת ?!
"כן" מלמלתי וברגע שהמילה הזאת נפלטה מפי חיי נהרסו רשמית..
*