"I need you"-וואןדיירקשן-פרק 6

"קטניס את באה או נשארת" שאלתי
קטניס הסתכלה על ליאם והארי והם חייכו כסימן שהם מרשים לה להישאר..
"טוב אז אני אחזור הביתה לבד" נאנחתי,
"את רואה שאני אקח אותך" הקול המחוספס של הארי נשמע רציני
ומתוק בו זמנית.. אוי לי על מה אני חושבת ?!
"כן" מלמלתי וברגע שהמילה הזאת נפלטה מפי חיי נהרסו רשמית..
————-
"אז בואי" הוא חייך,
"ביי קטניס" אמרתי, סוג של שאלתי.. כי היא נטשה (?) אותי לטובת הארי וליאם אני מתכוונת , אני לא הייתי עושה דבר כזה עם האיידול שלי היה מזמין אותי להישאר אצלו.. אוקי על מי אני עובדת אני בהחלט הייתי נשארת.
"תיכנסי" הוא פתח לי את הדלת של המכונית,
"אני יכולה לעשות את זה לבד" גלגלתי עיניים, אני בהחלט לא הייתי במצברוח לדבר בנסיעה, לצחוק או להכיר אנשים חדשים, מה שרציתי זה פשוט ללכת למלון ולישון עד מאוחר..
"אני רצה להיות ג'נטלמן" הוא צחק,
"אז לאן להסיע אותך" הוא המשיך
"מילסטון קינגסטון" לחשתי.
"אז בלה.." הוא התחיל לדבר אחרי שתי דקות של שקט,
"כן" נאנחתי
"זה קיצור של איזבלה" הוא חייך,
"כן" נאנחתי שוב,
"את לא מבריטניה נכון" הוא שאל ועיניו היו נעוצות בכביש, רק מדי פעם מבטו גלש לכיווני,
"כן" לחשתי ועצמתי את עיניי,
"את יודעת לדבר ולהגיד עוד דברים חוץ מ'כן'" הוא צחק,
"כן" לחשתי וחיוך קטן נפלט לי,
"את מוכרת לי את יודעת" הוא בחן אותי היטב,
"אתה לא מוכר לי, טוב לפחות הפרצוף שלך לא" צחקתי,
"אם אני לא מוכר לך כנראה את העברת את השנים האחרונות שלך בירח" הוא צחק ודיבר בשחצנות,
"יש אותך ביותר סנוב" מלמלתי מקווה שהוא לא יישמע, בכל זאת גם לי יש גבולות והוא הסיע אותי אז לא ממש רציתי לפתוח בריב, או צעקות..
"מה אמרת"
"מה, מה אמרתי"
"סנוב" הוא שאל וצחק,
"אוקי עכשיו אתה ממש מעצבן" עניתי בעצבים
"תודה גם את" הוא חייך את החיוך שלו שחשף גומות,
"למה" עניתי בעצבים , זה ממש מרגיז שמישהו כועס והשני פשוט.. פשוט צוחק לו בפנים..
"כי את מוכרת לי מאוד ולא זכור לי מאיפה"
"השם אלן אומר לך משהו" גלגלתי עיניים, טוב ידעתי מאיפה אני מוכרת לו..
"לא, אבל מה שאני יודע שראיתי אותך ואני חושב גם את קטניס בטלוויזיה" הוא דיבר ברצינות ואני לא יכולתי להישאר אדישה למחשבה שהוא ראה את ערוץ האופנה, זה פשוט הצחיק אותי..
"למה את צוחקת" הוא ניפץ לי את הבועת מחשבה שלי,
"אתה רואה ערוץ האופנה" לא יכולתי להתאפק עם הצחוק שלי,
"מה משם את מוכרת לי"
"כן אני וקטניס דוגמניות ודיגמנו לבגדים וכנראה משם ראיתי אותנו" צחקתי
"טוב אבל תראי את זה ככה את מוכרת להארי סטיילס" הוא שוב דיבר בשחצנות,
"אל תעוף על עצמך הארי" צחקתי.
*
"הנה הארי תעצור"
"זה פה" הוא שאל
"כןכן" מיהרתי להוציא את החגורה,
"איזה חדר את" הוא שאל במהירות,
"365, ביי תודה" עניתי במהירות וראיתי שהוא שהוא נשען קדימה לכיווני טוב אני הבנתי מה זה אומר אבל התעלמתי…
"נשיקה בלחי, לפרידה לתודה" הוא לא התבייש שהתעלמתי מהרמז שלו ואמר את זה,
"תודה זה מספיק" חייכתי חיוך מאולץ,
"לא נראה לי" הוא חייך חצי חיוך,
"אני לא מכירה אותך למה שאני ארצה לתת לך נשיקה, ובכל מקרה תגיד תודה שהסכמתי שתסיע אותי" גלגלתי עיניים,
"ואם תראי אותי עוד פעם" הוא חייך חיוך ממזר,
"אתה יודע מה אם ניפגש שוב אני ישר אתן לך נשיקה טוב" צחקתי הרי ידעתי שמה הסיכוי שאני אראה אותו שוב..
"סגרנו"
"סגור, ביי" צחקתי וסגרתי את הדלת.
*
פתחתי את הדלת של החדר וכנראה שמרי ואמבר כבר ישנו,
אז החלפתי לפיג'מה ובעדינות נכנסתי למיטה יחד עם אמבר,
"בלה" אמבר מלמלה,
"כן אמבר" לחשתי,
"איפה היית" היא לחשה,
"במסיבה קטנה" לחשתי,
"אוקי" היא מלמלה וחזרה לישון..