SHE STOLE MY HEART-פאנפיק על הארי פרק 2

בצהריים קיבלתי SMS ממכאלה
'נפרדת כבר מכולם ,'
' כן נפרדתי ממך מליאה מפיטר ומליאן,'
' חחחחח את עושה צחוק ? לא נפרדת מריאן?! ,'
' קשה לי להיפרד תגידו לו את שאני כבר אהיה בבריטניה,'
' קשה לך להיפרד? לא כי נפרדת יופי ממני מפיטר וכל אלה,'
' הוא משהו אחר… הוא החבר הכי טוב שלי (BFF) גם את כן..אבל הוא ואני תמיד ביחד ורק המחשבה שאני לא אוכל לדבר איתו ולהתייעץ איתו עושה לי עצוב,' – כתבתי לה עם עיניים אדומות,
'את לגמרי מפגרת הוא מ-א-ו-ה-ב בך ואת פשוט הולכת בלי להגיד לו כלום',
' אנחנו רק חברים טובים זה לא אומר שהוא מאוהב בי,'

אנילא יודעת למה אבל כולם אומרים שראין מאוהב בי הרי זה הזוי אנחנו מספרים הכל אחד לשני ואנחנו הידידים הכי טובים,

'פשוט לכי כבר ואני ואת ניפגש כבר יותר מאוחר,' ,
' טוב אני אתרגן ואני אלך אליו,' – שלחתי לה והלכתי להתארגן

התלבשתי ויצאתי לכיוון הבית של ריאן .. הוא גר ממש מולי.

הגעתי לבית שלו וצלצלתי בפעמון
"מי זה" 'קולו של אבא של ריאן (גורג) נשמע ממאחורי הדלת
"גסיקה" עניתי
"אווו גסיקה היפיפה" הוא חיבק אותי חזק, אני לא יודעת למה אבל אבא שלו תמיד אהב אותי ודאג לי
"היי ג'ורג איפה ריאן" אמרתי בזמן שאני מתחמקת מזרועתיו הגדולות שמחבקות אותי
"ריאן בחדר שלו לכי אליו הוא ישמח לראות אותך"
"תודה" אמרתי ורצתי לחדר של ריאן.

"היי אני מפריעה" שאלתי ונעמדתי בפתח הדלת של ריאן
"את אף פעם לא מפריעה" ריאן הניח את הגיטרה וקם לכיווני וחיבק אותי חזק
"ריאן..אני..אני צריכה לנשום" ניסתי להתשחחר מהחיבוק 'דוב' הזה שלו שאני די בטוחה שהוא ירש מאבא שלו..
"מה אתה עושה"
"קאבר" הוא ענה במהירות.

גם ריאן מעלה קאברים ליוטיוב ואני והוא לפעמים מעלים קאברים שלנו ביחד הוא על הגיטרה ואני על הפסנתר שירים.
"אפשר גם" חייכתי ולרגע שחכתי בשביל מה באתי
"עם חיוך כזה איך אפשר להגיד לא" הוא חייך
"אז מה שרים" "fix a heart של דמי מכירה"
"בטח דמי איך שלא" חייכתי
*
אחרי ששרנו וצילמנו נזכרתי בשביל מה באמת באתי
"מחר בבוקר אני טסה לאנגליה" פלטתי במהירות כי לא רציתי לעשות מזה ביגדיל וגם בכדי שהוא לא יבין ולא ישאל 'מה'.

"את מה" הוא אמר את מה שרציתי שהוא לא יאמר
"טסה לאנגליה" נאנחתי
"אה יופי וככה את אומרת לי,דקה לפני"
"ריאן..קשה לי להיפרד ממך..אתה יודע כמה-"
"כמה מה" הוא קטע אותי,
התסכלתי בעיניו החומות שכאילו עוד שניה עומדות להתפרץ בבכי,
"כמה אני אוהבת אותך ואני צריכה תעצות שלך ואני אתגעגע" נשמתי נשימה עמוקה
"את יודעת מה למה שלא פשוט תעלמי לי מהחיים ככה סתם זה הכי טוב" הוא צעק אחרי כמה זמן של שקט בחדר .
מצאתי את עצמי עומדת בחדר שלו קפואה,המומה
ריאן בחיים לא צעק עלי ואני לא עליו הרי אנחנו כמו אחים.
"מה אתה בכלל כועס וצועק הרי אני זאת שעוזבת את החיים שלי פה ואת כל החברים שלי תעודד אתה נשאר פה עם כולם" צעקתי ונבהלתי מעצמי.
"אתה לא חושב שאני קצת עצובה לעזוב פה את הכל" המשכתי בצעקות
"את פשוט לא מבינה" הוא צעק והסובב לי את הגב
"מה כל כך אכפת לך פתאום מה אתה כלכך רגיש" צעקתי והדמעות בעיניי לא נעצרו
"כי אני..אני…אני אוהב אוותך ג'סיקה" הוא צעק במהירות.