קשר דם

שמי אלי. אני בן 52, רווק מרצון ללא ילדים. בדרך כלל, רוב האנשים בגילי כבר נשואים כמה שנים טובות, יש להם ילדים ואולי גם נכדים. אבל אני בצעירותי בחרתי להקדיש את חיי למען הקריירה, בניתי את עצמי מאפס, עבדתי קשה ועשיתי לא מעט כסף. היום אני חי לבדי, אך לפחות ברמת חיים גבוהה.

הכל התחיל בערב אחד כשישבתי בפאב התל-אביבי הקבוע שלי, שבו אני נוהג פעמים רבות לשבת אחרי יום עבודה קשה, לשתות איזה דרינק ולהתייחד עם הבדידות שלי. לפעמים אני נפגש שם עם חברים, עם שותפים עסקיים ולפעמים גם עם נשים. ניהלתי כמה וכמה מערכות יחסים זוגיות במהלך חיי, לרוב זה היה נחמד אך אף פעם זה לא החזיק מעמד לטווח ארוך. ערב אחד הגעתי לפאב, התיישבתי על הבר במקום הקבוע שלי. לידי התיישבה בחורה אחת, שנראתה פשוט מהממת. היא נראתה צעירה ממני בכמה שנים טובות אך היה לה מן מראה קלאסי כזה, מין סגנון שבדרך כלל אופייני לנשים בוגרות יותר. היא לבשה שמלה אדומה כהה ומהודרת בסגנון של פעם, היה לה שיער חום מבריק, היא הייתה מאוד נאה ומטופחת, היה לה ריח נעים של איזה בושם איכותי ומשובח, היו לה גרביונים ועקבים, ממש בחורה מהסרטים. אבל הדבר שהכי משך אותי בה היה הפנים שלה ובייחוד העיניים שלה. היה בהן משהו מיוחד, משהו שקשה לי להסביר אותו…
בפאב הזה פגשתי לא מעט בחורות וגם יצאתי עם כמה, אבל בבחורה הזאת היה משהו שונה…

אני ישבתי לידה, הייתי לבוש באחת החליפות היקרות והיפות ביותר שלי, שמתי עלי את הבושם הכי יקר שלי, הייתי גם אני מאוד נאה ומטופח, כמו תמיד… הברמן שהכיר אותי הגיש לי את הדרינק הקבוע שלי. מיד אמרתי לו, "תן גם לה דרינק, עלי" והוא נתן לה את אותו הדרינק בדיוק. הבחורה הפנתה אלי את ראשה, אמרה תודה רבה וחייכה. באותו רגע חששתי שהיא תהיה נבוכה או שתגיד לי שאין על מה לדבר או גרוע מזה, שהיא תגיד לי שאני מבוגר מדי. אך היא אהבה את המחווה הקטנה שלי כלפיה ואז הבנתי שיש בינינו איזה קליק.

פתחתי במשפט הקלאסי "את באה לפה הרבה?" היא חייכה שוב את החיוך האדום והיפיפה שלה ואמרה "כבר פעם שנייה כאן. ואתה?" "אני מוותיקי המקום" חייכתי ועניתי. היא הציתה סיגריה דקיקה והציעה לי גם. למרות שלא הייתי מעשן, קיבלתי את ההצעה… ואז החלה להתפתח בינינו שיחה. היא סיפרה שקוראים לה נטלי, שהיא כמעט בת 30 ושגם היא לבד. סיפרתי לה גם קצת על עצמי וחששתי מעט שיירד לה ממני כשהיא תשמע שאני בן 50 פלוס, רווק ללא ילדים. אך להפתעתי הרבה היא דווקא התלהבה ממני, אולי בזכות העובדה שסיפרתי לה גם על העסק המצליח שלי, על הדירה שלי בצפון תל אביב ועל הסטטוס החברתי והכלכלי שלי. היא לעומת זאת סיפרה לי שהיא בת לאם חד הורית, היא גרה בדירה קטנה עם חברה שלה, לומדת תואר שני במשפטים ועובדת כפקידה במשרד עורכי דין.

השיח בינינו היה מלבב וזורם. זה הרגיש לי שונה לחלוטין מכל מה שחוויתי עם נשים עד היום. זה הרגיש כאילו הגורל הפגיש בינינו ושאנחנו מתאימים זה לזו כמו כפפה ליד, למרות פער הגילאים הרב בינינו. וכשהרגשתי שנפתחנו אחד כלפי השני די והותר ושכבר לא נותר בינינו יותר קרח, הרשיתי לעצמי לשאול אותה איך זה שבחורה מוצלחת כמוה לבד. היא אמרה שהיו לה כמה וכמה מערכות יחסים עם גברים, אבל אף אחד מהם לא היה האחד שמתאים עבורה. היא גם אמרה שהיא רוצה בסופו של דבר להתמסד, אך היא צריכה למצוא את הגבר הנכון בשביל זה. כשהיא אמרה את זה הרגשתי שכאילו היא מכוונת את דבריה אלי. הרגשתי שוב איך שלכאורה הגורל הפגיש בינינו ושעלי לקחת את הקשר הזה שנוצר בינינו עוד צעד קדימה.

השעה כבר הייתה מאוחרת. אחרי עוד כמה דרינקים החלטנו ללכת הביתה. הצעתי לנטלי טרמפ במרצדס שלי. שילמתי גם בשבילה ויצאנו. נסענו עד הבית שלה שהיה איפשהו במרכז העיר. החלפנו טלפונים בינינו כי לא היה לי פייסבוק או אינסטגרם וקבענו להיפגש שוב באותו מקום בעוד שבוע… אחר כך נסעתי הביתה וחשבתי לעצמי שהפעם יש גם לי סיכוי להתמסד. בדרך כלל בשלב הזה, כשהייתי פוגש בחורה בפאב זה היה מסתיים בסקס, או לחילופין בסירוב מצידה. אבל הפעם זה הרגיש שונה. הרגשתי איך ששנינו ממש התאהבנו אחד בשני, שהתאמנו ממש זה לזו.

מאז אותו לילה בפאב, נפגשתי עם נטלי עוד כמה פעמים. בפגישה הרביעית שלנו הרגשנו ששנינו כבר בשלים ליחסי מין. הלכנו אלי הביתה ושם שכבנו יחד לראשונה. הקשר ביני לבין נטלי הלך והתהדק מאז. כמה חודשים חלפו והפכנו לזוג באופן רשמי. נטלי עברה לגור אצלי והיינו יוצאים למקומות שונים ולא רק לאותו הפאב. היינו יוצאים לסרטים, להופעות ואפילו נסענו לסוף שבוע ביוון. ערב אחד היא החליטה להזמין אותי לארוחת ערב אצל אימא שלה. מצד אחד שמחתי מאוד כי ידעתי שאם היא רוצה להציג אותי בפני אימא שלה זה אומר שהקשר שלנו עמוק ויציב ושיש גם סיכוי גבוה לחתונה. אולם מצד שני, היה לי חשש קל משתי סיבות. סיבה אחת הייתה אימא שלה, שאמנם עוד לא הכרתי אותה, אך הערכתי שהיא בערך בגיל שלי ושאולי זה ייראה לה לא טוב לראות שהבת שלה בחרה מישהו בגילי להיות בן הזוג שלה. הסיבה השנייה הייתה שאם בסופו של דבר כל זה יוביל לחתונה, אני אצטרך להיות גלוי עם נטלי לחלוטין ולספר לה את כל האמת עלי…

באותו ערב שבו תוכננה הארוחה, הייתי ממש נרגש ואפילו די לחוץ. זה היה יום שישי, נסענו אל בית אימה וכל הדרך נטלי ניסתה לעודד אותי כי היא שמה לב שאני נרגש ולחוץ. היא אמרה משפטים כמו "אין לך מה לדאוג מאמי, אימא שלי לא כזאת מפחידה" וכאלה… אני חייכתי בתגובה ולא אמרתי הרבה. הגענו די מהר כי לא היו פקקים וצלצלנו בדלת הכניסה. השעה הייתה שמונה בערב… אימא שלה פתחה לנו את הדלת, נכנסנו בשקט, החלפנו ברכות "ערב טוב" ו"שבת שלום" בינינו והגשתי לאימא שלה את זר הפרחים שהבאתי איתי. היא חייכה חיוך קטן ואמרה "תודה, אני אלך לשים אותם במים"… הבית נראה מאוד נחמד, דירה צנועה, אך עם אווירה מאוד ביתית ונינוחה. באוויר היה ריח טוב של תבשילים… אימא של נטלי הייתה בערך בגיל שלי, שמה היה שרה והיה לה שיער בהיר ופנים נאות. היא לא חייכה הרבה והייתה שקטה מאוד. "שבו" היא אמרה והתיישבנו לשולחן…

התחלנו לאכול ואני מוכרח להודות ששרה הייתה פשוט בשלנית מדופלמת, האוכל היה טעים ממש. מתברר שיש לה עסק קטן לקייטרינג ואולי מכאן הידע. כשסיפרתי לשרה על עצמי היא לא נראתה נלהבת במיוחד. חשבתי בהתחלה שאולי זה פשוט מין אופי כזה, שהיא אישה מופנמת, כזאת ששומרת לעצמה. היא הייתה בסך הכל נחמדה, אך עם זאת גם מעט קרירה. אני ישבתי ליד נטלי ושרה ישבה מולנו. האווירה השתנתה באחת ברגע שהיא הביטה בשנינו. היא נעצה בנו מבט מוזר כזה, כאילו היא חשה לא בנוח ממה שהיא רואה. זה היה מוזר ואפילו טיפה מטריד, אך מעבר לזה לא היה שום דבר אחר חריג במהלך הערב הזה. אני מצדי החלטתי לא לדבר על זה עם נטלי ולא לעשות מזה עניין. אם אימא שלה לא מחבבת אותי זאת זכותה. העיקר שנטלי ואני אוהבים זה את זו.

שבועיים חלפו מאז אותו ערב והחלטתי שזה הזמן… הלכנו לים, עשינו פיקניק על החוף ושם הצעתי לה. נטלי הסכימה ובאותו רגע היינו שנינו מאושרים עד הגג. אחרי ארבעה חודשים התחתנו. החלטנו לעשות חתונה צנועה למרות שכסף לא היווה הבעיה. הזמנתי כמה קרובים, חברים ושותפים עסקיים שלי ונטלי הזמינה קרובי משפחה שלה, כמה חברים וחברות וכמובן את אימא שלה שרה, שלאורך כל הערב היא נראתה כאילו היא מוטרדת ממשהו. ניסינו לברר איתה מה העניין, אבל היא טענה שהכל בסדר ושזו סתם עייפות וזה הכל. אני תמיד חשבתי שהיא מסתירה משהו…

חודש לאחר מכן נטלי נכנסה להריון. היינו מאושרים. אני שמחתי שסוף סוף יהיה לי ילד משלי, ילד שאוכל לאהוב אותו ולגדל אותו. הכל היה נראה טוב, ממש זהב טהור, עד לרגע שבו הגענו לחודש הראשון והלכנו לעשות בדיקות… הרופא שבדק את נטלי אמר לנו שככל הנראה זו תהיה בת. אבל שמתי לב להבעות פניו של הרופא ולשפת הגוף שלו ששידרו משהו לא בסדר… השתדלתי להיות מאופק ורגוע למרות שהייתי מודאג מאוד. לבסוף הרופא פנה אלי ואמר לי, "מר גולדברג, הייתי רוצה לשוחח איתך ביחידות"…

הרגשתי איך שהלב שלי דופק כמו משוגע. "מה העניין דוקטור, קרה משהו לנטלי? קרה משהו לילדה?" שאלתי אותו בדאגה. "בוא נלך למשרד שלי ושם אסביר לך את הכל", הוא ענה. הלכנו למשרד, התיישבתי מולו והוא החל לומר: "מר גולדברג, ראשית, מבחינה פיזית העובר בסדר וגם נטלי בסדר. אבל יש דבר אחר שמטריד אותנו ואני מוכרח לברר איתך כמה דברים". בשלב הזה כבר נעשיתי עצבני ואמרתי לרופא "דוקטור, עשה לי טובה ואל תדבר איתי ברמזים. אם יש בעיה כלשהי תגיד לי עכשיו". הרופא המשיך ואמר, "תראה מר גולדברג, זה לא פשוט כל כך… כפי שציינתי העובר בסדר ונטלי גם בסדר. אבל הייתי רוצה לשאול אותך, האם במקרה קיים בינך ובין אשתך קשר דם?" קפאתי במקום. לא יכולתי להוציא מילה… התחלתי להזיע ולרעוד ולא ידעתי איך להגיב לשאלה שלו. "מר גולדברג", הוא המשיך לדבר, "מבדיקות שערכנו גם לך וגם לאשתך עולים ממצאים חד משמעיים בדבר קשר דם קרוב שיש ביניכם. אני מצטער לומר לך את זה, אך ייתכן מאוד שמדובר כאן במקרה חמור של גילוי עריות"…

התחלתי לנשום בכבדות והרגשתי שאני עוד רגע נחנק או חוטף התקף לב. הרופא ניסה להרגיע אותי ונתן לי מים. "אני אשאיר אותך כמה דקות לבד ואחר כך נמשיך", הוא אמר בשקט ויצא מהחדר. ישבתי שם לבד עם הפנים בין הידיים ולא ידעתי איך לעכל את מה ששמעתי… אבל אז כל מני דברים התחילו להתחבר לי פתאום… הכימיה המטורפת הזאת ביני ובין נטלי שהייתה פשוט יוצאת דופן, ההתנהגות והמבטים של שרה ופער הגילאים ביני ובין נטלי הובילו אותי למסקנה אחת… כשהייתי צעיר נתתי כמה תרומות זרע בהזדמנויות שונות. אז עוד לא היה לי כלום ועשיתי את זה בעיקר בשביל כסף. אבל עכשיו, אחרי שניחתה עלי המכה, אני נזכר בפעם הראשונה שבה תרמתי זרע. זה היה לפני 30 שנה…

יצאתי מהר מהחדר וחיפשתי את תא השירותים הקרוב. נכנסתי אליו והקאתי את נשמתי. התחלתי לבכות כמו ילד אחרי שהבנתי מה עשיתי. הייתי צריך לספר על זה לנטלי מהרגע הראשון ולא לשמור את זה בבטן, אבל עכשיו זה כבר מאוחר מדי. אני, אלי גולדברג, שכבתי עם הבת שלי…