צללים-פרק חמש:וולכן

וולכן חייך חיוך זדוני, הוא הסתכל על דזמונד. אדי קור יצאו מפיו אך זה היה יום שמשי וחם. "דזמונד האנטר, שלום לך" דזמונד החזיק את עצמו לא להתפרץ אליו, תחושת דגדוג עלתה לו בין האצבעות "למזלך אתה שרדת, כי חבריך כאן באו, קורנליה הסתכלה עליי, ראיתי מה הא רוצה לעשות רק לפי מבטה. "לא מנומס, להיות עסוק בדברים אחרים ולא להקשיב למבוגרים" דזמונד לא ידע מה לחשוב הוא ראה שאלביון ממלמל לעצמו מילים עוד פעם. "תביא לי את זה דזמונד" דזמונד הסתכל על ידיו "להביא לך מה?" וולכן צחק והשתעל מקצת "או אתה יודע דזמונד מה, אותו דבר שרציתי מדוד שלך… איך קראו לו…? אדם אולי" עיניו של וולכן הבזיקו בסגול, דזמונד נפל על הרצפה מכאבים הוא ראה את דודו אדם. הוא זוכר שהוריו אמרו לו שהוא נוסע לפנסילבניה לכמה ימים. הוא ראה את גופתו מונחת בפינת חדר חשוך, קורנליה כרעה לידו "תעזוב אותו!" וולכן צחק עוד יותר, דזמונד ראה את סכינו מוטל כמה סנטימטרים ממנו, "כדי לך לעזוב אותו." אלביון צעד קדימה כשהילה לבנה עולה מידיו. "או מה ילד? תסנוור אותי?!" אלביון שחרר כדור לבן מידו, וולכן התחמק ממנו ודחף את ידו לכיוון אלביון, אלביון עלה באוויר והתחיל לזעוק, קורנליה קמה למראה הקרב של אלביון, הוא הורידה את הז'קט שלה וחשפה גופייה אדומה, היא הוציאה שתי סכינים מהנדן שלה. "ריידן לא שם לב שנשק היה חבוי עליה בכל מקרה. הכאב התפוגג מדזמונד, הוא קם וראה את קורנליה נלחמת בווכלן, הוא לקח את סכינו מהרצפה ורץ לכיוון וולכן, אלביון נחת על הרצפה, והילה אדמדמה סבבה סביבו, דזמונד התקרב לוולכן, קורנליה התכופפה ודזמונד דקר את וולכן בידו, וולכן צעק בכאב ודחף את דזמונד כמה מטרים אחורה, קורנליה הסתכלה אחורה, וולכן ניצל את ההזדמנות ולקח את פגיונה של קורנליה ודקר אותה בבטנה. "לא!!! קורנליה!" קורנליה נחתה על הרצפה כשדם נזל בטנה. דזמונד החזיק את סכינו כאשר וולכן צחק יותר ויותר. ריידן זרק את הסכין כשזה עף באוויר בשריקת רוח לכיוון וולכן. דם ניתז על פרצופו כאשר הסכין פגעה בעין השחורה של וולכן. דם ניתז לכל מקום וסכינו של דזמונד נצץ בצבע של אדום. וולכן נחת על הרצפה כאשר הוא זועק מכאב. הוא הוציא את הסכין מעינו וניסה לקום, אלביון נתן לו בעיטה חזקה לצוואר, ודם ניתז מפיו, אלביון שבר לו את המפרקת. וולכן שכב כפגר מת. בגדיו מוכתמים בדם, אלביון התעשת על עצמו ורץ אל קורנליה, כמוהו גם ריידן הם כרעו לידה. "קורנליה את בסדר?" שאל אלביון את קורנליה, היא השתעלה ומפייה ירד קצת דם היא בקושי יכלה לדבר "תוציא את…. את הסכין" דזמונד הסתכל על אלביון אלביון הסתכל בחזרה אל קורנליה, "תקשיבי זה מה שהולך לקרות, דזמונד יוציא ת הסכין ואני ירפה את הפצע בסדר?" כורנליה הנהנה, "תקשיב דזמונד, יש לך רק פעם אחת, תוציא את זה מהר וחלק" דזמונד הנהן והזיע, זיעה קרה ירדה במורד לחייו "אוקיי,מתחילים" כורנליה עצמה את עיניה, דזמונד הציב את ידיו ישר על הפגיון "אחת!" דזמונד הסתכל לעבר כורנליה "זה יהיה מהיר אני מבטיח" קורנליה הצליחה להבריח חיוך "שתיים!" דזמונד חייך בחזרה "שלוש!"