הבחור על הרכבת

הירידה במדרגות הנעות אל הרכבת הקלה אחרי יום עבודה שה החלק האהוב עלי ביום.
הגעתי אל הרציף ובזמן שחיכיתי שהרכבת תגיע התבוננתי באנשים שמסביבי.
הבחור הראשון שתופס את תשומת ליבי הוא גבר שנראה בשנות ה40 לחיוו, יש לו אוזניות גדולות על האוזניים, שיער שופע, קצת מאפיר, עיניו כחולות והוא שזוף כאילו חזר מקמפינג בים, יש לו 3 טבעות מכסף שמקשטות את אצבעותיו, הוא לבוש במכנס קצר סנדלי שורש כחולות וחולצת טישרט אפורה שמבליטה טיפה את הכרס הבירה הקטנה שמסתתרת. יש לו מבט סקרן וקצת מבולבל, כאילו הוא אינו בטוח לאן הדרך מובילה אותו אבל משו בו מרגיע ומפזר אנרגיה נעימה לסובבים אותו.
הוא צופה במשהו בטלפון שלו, חצי מרוכז אך ממשיך להרים את הראש מדי פעם מהמסך ולהסתכל סביבו, כאילו להזכיר לעצמו היכן הוא נמצא. יש בו רוגע מסויים שהוא משרה ומגיע עד אלי. האם הוא אבא לילדים? שלוקח אותך לים ומשחק איתם בחול ובונה ארמונות וחותך להם אבטיח קר
או שאולי הוא רווק נצחי, אחד כזה שמטייל בעולם ובמקרה דרכינו נפגשו ברכבת לכמה שנויות.
הרכבת הגיעה ושתינו עולים עליה, אני מתיישבת בכסא פנוי והוא עומד לא רחוק ממני, ממשיך להתרכז במסך הטלפון שלי.
הצצתי במסך הטלפון שלי כדי לראות מה השעה כשהרמתי את עיניי כדי לחפש אותו בעין והוא נעלם, כנראה ירד מן הרכבת והמשיך בדרכו
ואני נותרתי סקרנית.

מיהרתי לעלות לרכבת הבאה, אני אמור לפגוש את אנה בבית הקפה והיא בטח כבר מחכה לי. אני לא נוהג לאחר בדרך כלל אבל זה פעם ראשונה שלי בתל אביב אחרי הרבה מאוד זמן והעיר הזו מדהימה כל כך וסוחפת שלא שמתי לב לשעה. הסתובבתי כל הבוקר במרכז העיר בשוק ואז בנווה צדק, התחושה של החופש שיש באוויר והאנשים היפים גרמה לי להרגיש בבית.
אדם שלח לי קישור לוידאיו מההופעה האחרונה שלו ושל הלהקה שלו, הם הופיעו עם קאבר לשיר של אריק קלפטון, ליילה. אי אפשר באמת להתחרות עם קלפטון אבל האמת שהם די טובים, הם בקצב ולא מזייפים ואני אפילו די נהנה מהצפייה בהם.
הרמתי לרגע את המבט וראיתי מישהי בוחנת אותי בביישנות. נראית באמצע שנות העשרים לחייה, לבשה חולצת פסים בצבע שחור ולבן וגינס ליוויס צמוד, עיטר לה את המותן חגורה חומה יפה. יש לה תיק גדול בצבע ירוק זית שמושך לה את הכתף הצידה, בחורה נאה חשבתי. מעניין מה מסקרן אותה כל כך שהיא ממשיכה להתסכל, מבטנו נפגשו לרגע והיא חזרה להתעסק בטלפון שלה. נראה שהיא חזרה מיום עבודה ארוך, היא נראית תשושה.
הרכבת הגיעה ועליתי לתחנה, רק תחנה אחת ואני צריך לרדת. תישאר מרוכז אני אומר לעצמי אסור לך לפספס את התחנה, אנה מחכה לך.

הדרך מהרכבת לדירה שלי שנואה עלי כל כך. יצאתי מן התחנה אל השמש הקופחת של הרחוב, היה חם בחוץ והרגשתי שאני בתוך סיר מרק, צעדי היו מהירים ורק רציתי להגיע לדירה, להוריד ממני את הבגדים ולעשות מקלחת קפואה שתעיר לי את כל האיברים בגוף.
אני עייפה אבל הבטחתי למאי שאפגוש אותה לכוס יין אחרי העבודה, אולי זה דווקא יעשה לי טוב.
נכנסתי הביתה זרקתי את התיק על הריצפה, הורדתי את הבגדים ורצתי למקלחת. כשסיימתי ראיתי על הצג שמאי מצלצלת, אני עשר דק מתארגנת ויוצאת עניתי.
מה אני אלבש בחום הזה בלי לנטוף מזיעה?
בחרתי את השמלה הקצרה שלי האפורה, תמיד היא מזכירה לי סצנה מסקס והעיר הגדולה שקארי הולכת עם שמלה דומה ברחוב ומשקפי טייסים ונראית הכי קזואל וסקסית בו זמנית. התאפרתי קצת כדי להסתיר את החיוורון שלי, לקחתי מהר את התיק ןאוזניות וירדתי לרחוב.
התקדמתי לכיוון השדרה שבאוזניות מתנגן לי השיר ליילה, אני אודה לדניאל כל חיי שהכיר לי בתיכון את קלפטון חשבתי לעצמי.
המשכתי להתקדם בשדרה ומזווית העין ראיתי שמישהו הולך לידי, אבל לא הפנתי את הראש אליו, אני שונאת שאנשים נצמדים אלי ברחוב והולכים לידי.
הבחור שלידי פונה אלי, סליחה את יודעת אולי איפה זה רחוב אחד העם?
הסתובבתי לכיוונו ופתאום ראיתי, זה הבחור מהרכבת
מה הסיכוי שאראה אותו שוב??
הסתכלתי עליו בחצי חיוך ואמרתי לו, אתה צריך להמשיך ישר ולפנות שמאלה
הוא חייך אלי בתודה והתחיל להתקדם כיוון
תיכננתי להמשיך לדרכי ואז פתאום אמרתי, היית מקודם ברכבת לא?
הוא הסתכל עלי עמוק בעיניים, כאילו מנסה להתרכז לרגע להבין האם הוא מזהה אותי.
ואז פתאום נפלה עליו ההבנה, נכון הוא אמר והחיוך על פנוי התרחב עוד קצת, לקח לי רגע לזהות אותך עם השמלה הזו, היית לבושה אחרת.
חייכתי במבוכה.
אתה מהעיר שאלתי?
לא אני מלונדון, אני פה בחופשה, לא הייתי בתל אביב 20 שנה, חשבתי שאני זוכר איך להתמצא פה אבל מסתבר שהייתי צריך להיעזר בך.
שמחתי לעזור אמרתי בחיוך.
הוא הושיט את ידו ללחוץ את ידי.
אני נועם הוא אמר, הושטתי את ידי אליו ולחצתי אותה
היד שלו הייתה גדולה ומחוספסת
יד גדולה ונעימה, כזו שבאלך להניח עליה את הראש כשהוא כבד ממחשבות.
תהנה בחופשה שלך אמרתי
באתי להוציא את היד שלי מהלחיצה שלו,
שתי הידיים שלנו נפרדו לאט לאט, זה הרגיש לי כמו נצח, פרידה איטית כזו שבה כל אצבע ואצבע שלו נפרדת מהיד שלי באיטיות ותוך כדי עיניו הכחולות מישרות אלי מבט חודר ועמוק.
ואז ידינו נפרדו לחלוטין חייכתי חיוך נוסף ובאתי ללכת לכיוון שלי, הוא אמר שוב תודה והלך אל הדרך שכיוונתי אותו.
נפרדו בשדרה וכל אחד מאיתנו הלך לדרכו.