הנתיב הניסתר
בדרך כלל אני לא זוכר חלומות. כל פעם שאני מתעורר בלילה כדי להשתין המוח שלי עושה אתחול מחדש. היום התעוררתי ואמרתי לעצמי, איזה יופי, אני זוכר את הכל. זה היה חלום נפלא עם כמה טעימות של חוכמת הקבלה שגרם לי להרגיש מאושר במשך שעות.
בחלום ראיתי חבורה של שנים עשר גברים ונשים מבוגרים לבושים בבגדי קיץ שישבה מולי מסביב לשולחן עגול. כולם חייכו אלי ואחד מהם קם ואמר: זהו, אתה יכול לפרוש בשקט. משום מה ידעתי שאלה הם שומרי ספירות החכמה והבינה בעולמות העליונים. זיהיתי כמה פרצופים כדמויות משנה שהיו תמיד ברקע במשך חיי. לעתים קרובות היו יוצרים קשר עין איתי כאשר הייתי נתקל בהם בסופר, באוטובוסים, במילואים או כשהיו עוברים לידי ברחוב.
אתה כבר זקן, המשיך החכם, ואתה לא צריך לחצות יותר את המחסום כדי לעבור בין העולמות, פסק.
למה לא הכנתם אותי כראוי למשימה?. שאלתי אותם. יכולתי לבצע אותה יותר טוב. לא נורא, השיב זקן אחר, לפעמים דעתך הוסחה אבל סך הכל גילית אומץ לב מול הרשעים כאשר העוול הרים את הראש ועשית את המוטל עליך כלוחם על הצד הטוב ביותר מבלי לעורר חשד. מעתה מישהו אחר יעשה את זה במקומך. עכשיו אתה יכול לנוח.
גל של אושר שטף אותי. הם בעצם בישרו לי שאכן עזרתי לאנשים במצוקה לשרוד בכבוד בעולם שמוכה ברוע. לא תמיד הצדק והנתינה מנצחות את "הרצון האנוכי של רק לקבל" של רוב בני האדם. בדרך כלל, ההפך הוא הנכון. שנאמר, צדיק ורע לו, רשע וטוב לו.
ואז קמה אישה עם שיער שיבה ארוך עד המותניים, הניחה את ידיה בחום על כתפיי ושאלה: אתה מוכן?. כן, אני מוכן, השבתי בהיסוס מה.
לאחר כמה רגעים של שמחה ועדיין אני מתענג בחלום ההגשמה הרוחנית שלי כאשר פתאום מצאתי את עצמי בחושך מוחלט. לא ידעתי לאיזה כיוון ללכת ובכל זאת לא פחדתי. ידעתי שהניצוץ של "הרצון לקבל כדי להשפיע" קורן בתוכי באור בוהק וזה אומר שהשכינה יודעת בכל רגע איפה אני נמצא. כאילו רשת שמימית של ג'י פי אס פרוסה מעל העולם הטמא הזה. אצל רוב האנשים "הניצוץ" כבוי כי הם עסוקים ברדיפה יצרית אחרי כוח, כבוד וכסף שזה הפן החייתי והגס של כולנו. מה שבעלי סוד מכנים "הרצון הבהמי רק לקבל". כלומר, הדחף לעשוק את רעך מבלי לגלות חמלה כלפי הזולת ובכלל זה היצר הבלתי נשלט לפגוע באנשים תמימים ובחסרי ישע כדי לממש מזימה. במצב הזה של כיבוי מאורות הקב"ה לא מזהה את נשמות הרשעים וההשגחה העליונה נעלמת עבורם.
אני הולך בנתיב הנסתר ומתוך האפלה שעטפה אותי הופיע יצור זוהר שנראה לי כמו גיבור מהאגדות. שלום צדיק, אמר, מעכשיו עליך להיזהר כשאתה הולך בחושך שאולה ומיד שלח קרן אור שהאיר על שפת צוק עמוק ממש מולי. נבהלתי. אם הייתי פוסע עוד צעד הייתי נופל לתהום ונשמתי הייתה הולכת לאבדון. זה עלול לקרות שוב כי אני ממש לא רואה כלום, התרעתי בפניו. אל תדאג, אני נשלחתי להשגיח עליך. אתה בסוף תמצא את הדרך חזרה לפרדס. תעלה בעקבות הניצוצות של האור האלוהי שלכודים מתחת לקליפות הטומאה. אל תסטה מהנתיב, לא ימינה ולא שמאלה, שמא תישאב לריק. ומעל הכל, אל תיתן לטומאה להוליך אותך שולל עם פיתוים ותענוגות. זה עלול למשוך אותך לצד הבהמי שלך ולעכב את העלייה. כל פעם שתיתקל במלכודת של טומאה תשגר נגדה צירוף אחר המורכב מכ"ב אותיות הקודש יחד עם אחד מבין 72 השמות של אלוהים ששגורים בפיך מאז שנשמתך נותקה מין האדם הקדמון.
אתה מוכן?.
כן, אני מוכן, מלמלתי, אבל הפעם החרדה תפסה את מקום האושר העילאי שהרגשתי קודם. ידעתי שמחכה לי מסע מפרך ומלא תלאות עד שאחבור שוב לאין סוף.
ואז אחז בי עצב כבד מנשוא כאשר עברה לי בראש המחשבה שלא הספקתי להיפרד מהאנשים היקרים שליוו אותי הפעם במלאכת התיקון.
פרצתי בבכי עד שנזכרתי שזה היה רק חלום.
סוף
תגובות (0)