חנות ממתקים
בחנות הממתקים הייתה מוכרת מנומסת שניסתה למכור לי חיוך. אותו חיוך שפעם היה חדש וכנה, ועכשיו ניצב כמו אנדרטה לימים רחוקים. עניתי לה בחיוך בזמן שאפרתי שחררה את האחיזה האימתנית מידי – אותה אחיזה שליוותה אותנו מאז שאספתי אותה מהגן. היא הסתכלה על מגוון הכשפים שמילאו את החנות כמהופנטת. סוכריות גומי בצורות ביצה או דובדבן, מסטיקים גדולים כמעט כמו הראש שלה, בננות מיניאטוריות… הבטתי לעבר עיניה המלאות, והרגשתי איך כל התודעה שלה מסתחררת עוד ועוד, כל זמן שהיא נמצאת בגן העדן הזה עליי אדמות. כשיצאנו האחיזה המלחיצה ביד חזרה למקומה, כשמידי פעם הייתה הפוגה כשתחבה עוד בננה לפיה. לא היה לי לב לספר לה שעוד מעט זמן הסיכוי היחיד שלה להתרגש ככה יהיה לזכות בלוטו.
כשהיא חייכה היו לה גומות קטנטנות שחייכו אלי גם הן. חשבתי על איך כל היום אני יכול לעבור בלהתבוסס בבוץ, וכשאני רואה את הגומות האלו, החיוך שלי יוצא נקי ומצוחצח מהמחבוא שלו. הפלאפון התחיל לצלצל כשהחיוך שלה עדיין מרוח על הפנים שלי. שאלתי את עצמי ועניתי: הדבר הנכון יהיה לענות. התמדתי בלהקליט כל תנועה של הגוזל החמוד, שכרסם באהבה את הטרף שצדתי בשבילו. אין זאת טעות מידי פעם להתנתק מהשורשים המקבעים אותך למציאות, שלא בחרת לעצמך, ולתת לגוזל לגרום לך להבין שאתה עדיין מסוגל לעוף.
לפני שיתחיל להחשיך חגרתי אותה באוטו והתיישבתי אל מול ההגה.
"אז איך היה בגן היום", שאלתי.
"בניתי בניין מקוביות כחולות".
"איזה יופי… והוא היה גבוהה?".
"כן ואז שחר שבר אותו".
"שיחקת עם קוביות ושחר פירק לך את הבניין? זה ממש לא יפה מצדו".
"זה בסדר", היא ענתה, "גם ככה זה לא הקוביות שלי".
הכנסתי, התנעתי, חיברתי, ולחצתי על play. צלילים מוכרים של לנון הציפו את האוטו. ללנון לא היה אבא. הוא נשאר ילד עד יומו האחרון. לפעמים קורה שנולדת נשמה בעולם המטורף הזה, וקורה משהו מעניין – גם מצד אחד אין מישהו שמכריח אותה לציית להמון חוקים, וגם מצד שני היא לא מחפשת מישהו כזה. ככה נולד אמן. אמן נולד. הייתי מעדיף בהרבה לראות אמן נולד מאשר כוכב נולד.
בעוד אני תוהה ביחד עם האמן לאן ללכת, אני משחרר נשימה עמוקה ונרגע. כל היום יכול להיות נסבל אם אדע שבסופו של דבר תהיה לי נשימה כזאת. נשימת הזדהות.
מכונית משטרה חנתה בצד הכביש ומדדה מהירות של אנשים שלא נוסעים לשום מקום, עם אקדח שלא יודע לירות. אני תמיד נזהר לא לעבור את המהירות המותרת חוץ מהפעמים שלא. הפלאפון צלצל. ידעתי שהדבר הנכון יהיה לענות.
תגובות (0)