להתגשם

האור בוהק במיוחד עכשיו, התחושה של משהוא גדול שעומד להתהוות ממלא אותי וגורמת לי להתרחב ולהפיץ את האור שבי לכל עבר. מרחבי האור סביבי כאילו מתרחבים ורוטטים בהתרגשות יחד איתי. תתכונן היה הקול שהדהד בתוכי אתה עוזב אתה יוצא למסע המופלא ביותר הקיים ביקום הגיע השעה להיפרד מעולם האור, המסע המופלא שבחרת עומד להתגשם.
אני יורד לגוף סוף סוף, אני שוב, הולך להתגשם לחוות ולהתרחב אני הולך לעבות ולהסמיך את האור שבי, בפעם המי יודע כמה, וכמו תמיד זו חוויה מרגשת מאין כמוה, אני יודע, שבסוף המסע אני אהיה שונה, אני יאיר בצורה שונה אני הולך, ללמוד, להתפתח ולצמוח.
אני מביט במרחבי האור שסביבי כאילו מנסה לשמר את התחושה הנפלאה ולצרוב אותה בתודעתי עוד רגע אחד נוסף, לפני שאני צולל פנימה לתוך הגוף הקטן המוקף בנוזל סמיך בתוך גופה של האישה המיועדת להיות המדריכה הראשונה שלי במסע המופלא שיצאתי אליו, מדריכה שאני עתיד לכנות אימא.
הגעתי, המסע התחיל, אני בגוף הקטן וכל כך חשוך פה, שזה כמעט בלתי נתפס, המעבר ממרחבי האור האין סופיים, לספייס המוגבל והחשוך של הגוף. זה מפחיד ומרגש בעת ובעונה אחת ואני תוהה, מה תומן לי העתיד ולאן תוביל אותי החוויה.
אבל אני רוצה לחזור אחורה, להתחיל ברצון או במחשבה הראשונית שלי להתגשם. אבל, הבעיה היא שהמושג להתחיל מתאר זמן מסוים וזמן הוא מושג של העולם הגשמי, המחשבה להתגשם הופיע אצלי פתאום, אך לא פתאום כמו בגוף הגשמי, היא הגיע משום מקום, והתגשמה בי ברגע ספציפי, אך למרות שהופיעה ברגע מסוים, היא הייתה שם מאז ומעולם. קשה להבין את זה בתוך הגוף הגשמי, אבל פה זו מציאות ברורה.
פה בעולם האור, אין זמן ואין נפרדות, פה הנפרדות והזמן הן מושג שלא נתפס. ההתגשמות היחידה פה, היא התגשמות המחשבה אם אפשר לכנות אותה כך. המחשבה הרעיון והרצון, כולם יחד מתגשמים בתוכך. לא מתגשמים לחומר אלא פשוט נטמעים בתוכך, והופכים לחלק בלתי נפרד מהווייתך. הכול פה כל הזמן קורה, אך הוא כבר קרה ויקרה בעת ובעונה אחת הזמן והמרחב לא קיימים פה. העבר, ההווה, העתיד, כולם שייכים לאותו הממד.
אז כמו שכבר אמרתי הופיע בי הרצון להתגשם וכדי שתוכלו להבין אותי טוב יותר, תשתדלו להתעלם מחוסר הסדר של הדברים בעולם שלי, ותזכרו שהכול קרה ברגע ונמשך עידנים רבים גם יחד. ממד האור הוא בלתי נתפס מתוך העולם הגשמי וקשה לתאר אותו למי שנמצא בתוך המסע.
למה בכלל להתגשם היא שאלה שנשאלת רק מתוך הנפרדות. פה, זה ברור, זה מרגש ויותר מכול, זכות גדולה. בעולם שלי, הסבל לא קיים, גם לא שנאה, קינאה, כאבים, מחלות או חוסר נוחות כל שהוא. האהבה פורצת מתוכך וממלאת את כל הקיים, וכך גם כל הקיים עוטף אותך באהבה. הרגשת השלמות והשייכות לא נתפסת בעוצמתה מתוך הנפרדות.
אז אם אתם שואלים, למה לי לעזוב את שדות האור האין סופיות, של עולמי ולהתגשם? או איך יכול משהוא לעזוב את כל האור המופלא ולהידחק למרחב הצר והמוגבל של הגוף? והתשובה היא, הרצון לצמוח כמובן. הרצון ללמוד, להתרחב, ולהבין. כאשר הכול מושלם אין דרך להתרחב כי הכול שלם, אם תיקח סיר מים מלא ותחממם אותו המים ישאפו להתרחב והדרך היחידה שלהם להתרחב היא אל מחוץ לכלי הם יצטרכו להתאדות ולהתפשט מחוץ לכלי השלם שמחזיק אותם ולהתמזג עם האוויר שבחוץ. מה שיוביל אותם לשנות את צורתם. הם כבר לא יהיו מים שאתה יכול לשתות או למזוג הם יהפכו לאדים ויתמזגו עם האוויר. אם תרצה לשוב ולהשתמש בהם, אתה תצטרך לקרר ולעבות אותם, עד ששוב ישנו את מצב הצבירה שלהם, וישובו להיות מים שאפשר לשתות ולמזוג.
החזרה הזו מאדים למים היא די דומה להתגשמות בגוף הפיזי. המים הם אותם המים, רק מהירות הרטיטות של המולקולות שונה. כאשר אנו מחממים את המים אנו מגבירים את רמת הרטיטות של המולקולות מה שגורם להם להתפשט עד שהם משנים את מצב הצבירה שלהם, והופכים לאדים. כשאנו מקררים אותם אנו שוב מאטים את הרטט ומקרבים בין המולקולות, עד שהם מתגשמות והופכות בחזרה למים.
המים מבינים דברים שהאדים לעולם לא יבינו הם חווים חוויות ששמורות רק למים, למרות שהם אותם המים שהיו כאשר מצב הצבירה שלהם היה אידוי, ברגע שהם התגשמו נתנה להם האפשרות לחוות. הם יכלו ליפול מהשמיים ולהתנפץ לגג הרעפים, הם יכלו להתמזג עם האדמה או לצמוח עם העץ להיות חתול, פרפר או סלע נטוש על צלע ההר.
הצמצום, מאפשר להם לחוות את מה שלא יכלו לחוות כאדים. אם רצו המים לחוות את האדמה הם התגשמו לגשם, ירדו ונטמעו באדמה עד שהפכו לחלק בלתי נפרד ממנה. הם יכלו לחקור את האדמה לעומקה ורוחבה, וכך גם את העץ או החתול.
זו הסיבה בגללה אנו רואים את ההתגשמות כזכות. רק בהתגשמות, יש לנו את האפשרות לחוות את העולם, להבין את הכאב הצער או השמחה. הצמצום אמנם דורש ממך להתכווץ ולהאט את רמת הרטט שלך אך הוא מתגמל בצורה כל כך מופלאה, שעולם האור מתגמד לידה.
אני זוכר בצעירותי כנשמה בעולם החדש, את הסיפורים של הנשמות שחזרו, ממסע ההתגשמות שלהם, וסיפרו על התחושה המופלאה של שפתיים רכות המרפרפות על שפתיך בנשיקה, אך רק לאחר שהתגמשתי והגעתי לבגרות הבנתי שהמציאות עולה על כל דמיון. רק שחוויתי את הנשיקה הראשונה שלי בעצמי, יכולתי להבין את ההבדל בין לשמוע על זה, לבין לחוות זאת בעצמך.
כשחוויתי את הנשיקה הראשונה, הסיפורים עליה הפכו טפלים בין רגע. החוויה, הטמיעה בי את הנשיקה והפכה אותה לחלק בלתי נפרד מההוויה שלי. כשהתחננתי בפני הנשמות הבוגרות, שיסבירו ויתארו לי את ההרגשה, הם צחקו ואמרו לי שזה חסר טעם עד שלא אחווה זאת בעצמי, לעולם לא אוכל להבין זאת.
כך היה גם עם הצער והכאב, גם הם כמו הנשיקה הראשונה היו קסומים בעניי. גם הם היו מסתורין בתחילת דרכי והרצון שלי לחוות אותם, לא ירד גם לא במעט, מהרצון שלי לחוות את האהבה. שם בתוך האחדות, כל החוויות הן חוויות ממלאות ומרחיבות ובכולן אתה רוצה להתנסות.
הגיע הזמן שלי לבחור קבוצת מסע. בחירת קבוצת מסע היא דבר רציני מאוד כאן, אני צריך לבחור למי אני מצטרף בחלקו הראשון של מסע ההתגשמות שלי. הקבוצה תוביל אותי בדרכי הראשונה בהתגשמות, ותעזור לי להתעצב ולהתחזק לקראת חלקו השני של המסע, בו אני מצרף אלי, מדריך ועוזר לנשמות אחרות במסע ההתגשמות שלהן.
החשיבות הגדולה של בחירת קבוצת מסע היא בגלל ההשפעה הגדולה וההשלכות של הקבוצה, על החוויה שלך בהתגשמות. אני צריך עזרה עם העניין הזה חשבתי איזה מדריך התגשמות, שיעזור לי להחליט. וכמו תמיד בעולם האור, עוד לפני שסיימתי לחשוב, הוא היה שם.
שלום הדהד קולו של המדריך מתוכי, האור שלי הכפיל את עצמו ורמת הרטיטות שלי עלתה, הרגשת חמימות אם אפשר לתאר זאת כך פשטה בי. בנוסף קיבלתי צורה או גבול האור שבי כבר לא היה אין סופי וחסר צורה הוא קיבל צורה מופשטת של גוף. הקצוות שלו רטטו באופן איטי יותר, כדי ליצר גבול ברור ומופרד לאור שבי.
זה בדרך כלל השלב הראשון בהיפרדות, אמר המדריך. קולו כאילו חדר ובקע מכל חלקיק אור שבי בעת ובעונה אחת. זה משך את כל תשומת לבי לעניין, וגרם לי להתמקד בקצוות החיצוניים של צורתי החדשה הרוטטים לאט כל כך. הוא המתין רגע כדי לתת לי להסתגל והחיוך הסבלני שלו בקע מתוכי.
ככל שתהיה יותר קרוב להתגשמות הוא המשיך, כך תאט רמת הרטיטות שלך ויצטמצם המבנה החיצוני של האור, לצורה ברורה יותר של גוף גשמי. צורה שתאפשר לך את המיזוג שלך עם הגוף הפיזי. התגשמות היא למעשה יצירת כלי קיבול לאור שלך המשיך המדריך. כל תפקידך במהלך ההתגשמות, הוא לעבה ולחזק את הכלי כדי שתוכל להחיל בתוכו את האור שאתה צובר במהלך חייך הגשמיים. ככל שתחזק ותעבה את הכלי כך תוכל להחיל בתוכו יותר אור.
שתי בחירות בתוך תהליך ההתגשמות הן השלב הראשון שלך בהתגשמות, המשיך המדריך. הראשונה היא מי יהיה השוטף שלך בחלקו השני של המסע, והשנייה היא לכמה זמן אתה הולך להתגשם שהריי החיים בעולם הגשמי סובבים כולם סביב ממד הזמן שאינו קיים באחדות. שתי ההחלטות הן החלטות שלא ניתנות לשינוי ותהיה להן השפעה מכרעת על החוויה שלך בעולם הגשמי.
ניגשתי לבחירת הקבוצה, והקבוצות היו רבות ומגוונות. בסופו של דבר זה ירד לשלושה קבוצות שמשכו אותי יותר מכול.
הראשונה הייתה, קבוצה קטנה של זוג צעיר מאוד שניהם הגיעו ממשפחות עמידות ואני יכולתי להיות הנשמה הראשונה שמצטרפת, בתור הבת הבחורה לא הרבה אחרי היה אמור להגיע נשמה נוספת ולהתגשם כאחי הקטן וקצת אחרי נשמה שתתגשם כאחותנו הקטנה עם אוטיזם או כמו שאנו מכנים זאת פה עם קשר תמידי לעולם האור.
הקבוצה השנייה הייתה משפחה גדולה, זוג הורים עם שתי אחיות וארבע אחים כשאני אמור להיות הבן החמישי, כאשר שש שנים אחרי התגשמותי אב המשפחה יסיים את תפקידו ויעזוב את העולם הגשמי, ויהפוך את כלכלת הקבוצה להתמודדות משמעותית.
השלישית הייתה זוג גברים שהיו צרכים לאסוף אותי מאישה שכל הקשר שלי אתה יהיה כול עוד אני בתוכה אבל ברגע שאצא מתוכה יאספו אותי הגברים וירחיקו אותי ממנה הם יהיו המלווים היחידים שלי לאורך החיים ואת האישה ששמשה אותי במעבר לא אראה שוב בתקופת ההתגשמות, הייתי הבן היחיד שלהם במהלך תהליך ההתגשמות.
שלושת הקבוצות היו קסומות לי וכל אחת יכלה למלא אותי בחוויות משמעותיות מאוד שיעזרו לי להרחיב את האור שבי ולגרום לו להאיר חזק יותר. הבחירה הראשונה שלך אמר המדריך חייבת להיות הבחירה בן הקבלה או הנתינה או כמו שמכנים את זה בעולם הגשמי הבחירה בין הזכרי לנקבי.
לשניהם חוויות ממלאות ומאירות זה יעזור לך לבחור בין הקבוצות אם בקבלה תבחר אז הקבוצה הראשונה היא הבחירה שלך ואם בנתינה שני הקבוצות האחרונות יישארו לך. איך אני יכול לבחור בין הזכרי לנקבי? שאלתי. ההבדל בניהם הוא בדרך הפעולה של הכלי הסביר לי המדריך בנקבי אתה תספוג לתוכך את החוויות ותצטרך לבחור את מי מהם לקבל אליך ואת מי לדחות ובזכרי אתה תעביר דרכך את החוויות ותצטרך לבחור איזו חוויה להעביר דרכך ובאיזו דרך לעשות זאת. בשניהם אתה לומד ומתפתח רק דרך הפעולה של הכלי היא שונה.
הקבוצה השנייה החלטתי פתאום החוויה שם נראתה לי הכי מתאימה לי. כיוון שהקבוצה תלויה בזמן של הגוף הגשמי היכולת שלך להתלבט יותר מידי לא אפשרית, הגיע הרגע להתגשם הודיע לי המדריך. עכשיו כל שנותר לך זה לבחור את הנשמה שתצטרף אלך לחלקו השני של המסע.
פה הבחירה היא מעורפלת יותר, כיוון שההשפעה של הבחירה תלויה מאוד בהתפתחות שלך בעולם הנפרדות. את יכול לבחור, נשמה עם רמת רטיטות גבוהה יותר משלך, והיא תעזור לך להתקדם בעולם הנפרדות או נשמה עם רמת רטיטות נמוכה יותר משלך, ואז אתה הוא זה שתעזור לה להתפתח בעולם הגשמי.
כבר בחרתי, אמרתי למדריך ואני נשאר עם אותה נשמה שהלכה איתי במשך דורות רבים. החיבור שלנו יחד, לרוב עוזר לנו לצמוח בצורה המאוזנת ביותר. אני מבין, שהחיבור לנשמה ברמת רטיטות שונה הוא אתגר מעניין, אך לא שם אני רוצה למקד את החוויה בעולם הנפרדות. ועם הנשמה המשלימה יש לי אפשרות לזכך את החוויה ולהביאה למחוזות חדשים.
טוב, אמר המדריך אחרי שסיימת עם שני הבחירות הראשונות, אפשר להמשיך. בשלב הראשון אתה תתגשם לזמן קצר והמעבר בין הגשמיות לרוח יהיה פתוח בפניך. תוכל להתגשם ולחזור לפה בתדירות גבוהה אבל ככל שיחלוף הזמן הקשר שלך לגוף הפיזי יתחזק והמעבר יחסם. הבחירה באור תהיה קשה יותר עבורך, אבל גם החוויה תהייה משמעותית יותר כי בחושך של הגוף הגשמי, האור הפנימי שלך מאיר הכי חזק.
ככל שהמדריך המשיך לדבר כך הרגשתי איך האור שבי מצטמצם בקצוות ומקבל צורה של גוף אדם קטן יותר, עד שברגע אחד הכל נהיה חשוך סביבי ותחושה של רטיבות חמימה עטפה אותי האור היחיד שהיה שם הוא האור הפנימי שלי.
התחושה הייתה כל כך מוזרה ואינטנסיבית שלרגע חשבתי שאני צריך לחלוק את זה עם משהו וכמו בעולם האור המחשבה בראה מציאות ושמעתי את המדריך מדבר אלי. זה יהיה אחד הדברים הראשונים שתשכח אמר המדריך, מה שאלתי נרגש מהמפגש הראשוני שלי עם הגוף ושמתי לב שאני שוב בעולם האור.
שהמחשבה בוראת מציאות המשיך המדריך וזה לא שבעולם הגשמי זה לא כך, אתה פשוט לא תזכור את זה ותתנהל בחיים כאילו המציאות היא זו שבוחרת את מחשבותיך. אבל איך זה יכול להיות הריי זה כמו להגיד שאני לא קיים אמרתי מופתע ממה שניסה להסביר לי. החיוך האוהב שלו כאילו בקע מתוכי גם את זה שאתה קיים אתה תשכך, אבל אל לך לדאוג לזה עכשיו.
אם הייתה בוחר לזכור את הקיום שלך ולשמור על קשר תמידי עם עולם האור הייתה נולד כילדה שלישית למשפחה הראשונה מבין המשפחות שבחרת, ואם עדיין תחליט לשמור על הקשר עם עולם האור תוכל לבחור לקבע את ההחלטה הזו במשך השנה הקרובה, ולשנות את חווית החיים שלך בעולם הגשמי. אך, ככל שתצבור יותר חוויות בגוף הגשמי כך יגבר הרצון שלך לשכוח את עולם האור ולצלול לתוך עולם החוויות הקסום.
המחשבה על הגוף הקטן הספון בתוך שק נוזלים משכה אותי חזרה, לתוך הגוף הקטן. אמנם החושך היה סמיך סביבי אבל היה שם גם שקט וביטחון. התחלתי לחקור את הכלי שהלך להיות הגוף הפיזי שלי, מעתה ועד סוף המסע.
ההתפתחות של המערכות השונות הייתה מופלאה בעניי, כל מערכת צמחה בנפרד אבל בסימביוזה מופלאה עם שאר המערכות. כאשר דיבר איתי המדריך על הכלי בעולם האור וקצוות האור שלי האטו את רטיטותיהן חשבתי שיש לי מושג על רעיון הכלי, אבל עכשיו, אני מבין כמה לאט רוטט הכלי הגשמי וכשאני מתבונן בכלי של אימי אני מבין שהוא עוד הולך להאט את קצב רטיטותיו בצורה משמעותית.
ככל שעבר הזמן והתפתחו המערכות השונות כך יכולתי לראות איך המחשבה בוראת מציאות, השלב הראשון אמר לי המדריך באחד מביקורי הרבים בעולם האור, הוא לברוא מציאות חיבור בינך לבין הכלי, החיבור בניהם מאפשר לך להשתמש בכלי כרצונך, אמנם המערכות בכלי מתפתחות כל אחת בנפרד אך אתה מעצם היותך בכלי קושר אותן אחת לשנייה ובעזרת המחשבה תוכל להזיז ולשלוט בהן כרצונך.
חווית ההתחברות לכלי הייתה קסומה ומדהימה עבורי, מצאתי את עצמי בכל רגע שהיה לי בגוף הגשמי, חוקר ומפעיל את מערכות הכלי, ולומד אותן בשקיקה רבה.
שני חוויות זכורות לי במיוחד הראשונה הייתה כשמערכת השמיעה שלי התפתחה במלואה וקולות מהעולם הגשמי חדרו פנימה לתוך הכלי זה היה כל כך מוזר שהפסקתי כל פעילות אחרת והתמקדתי בתחושה. עד כה גם קולי וגם קולו של המדריך, או כל נשמה אחרת, נבע מתוכי. הוא היה חלק בלתי נפרד ממני ולא שונה מכל חוויה אחרת.
עכשיו הקול היה פיזי הוא הופיע בצורת רטיטות שונות, שעברו בי והתערבבו ברטיטות הכלי שלי. החלק המוזר ביותר הוא שלא הייתה לי שום שליטה עליהן הן הופיעו מבחוץ והגיעו מבלי שאזמין אותן, לכל קול הייתה השפעה שונה על רטיטות הכלי שלי וגרמה לי לתחושות אחרות.
הקול שליווה אותי הכי הרבה והיה גם, זה שהעביר את התחושה הנעימה ביותר, היה כמובן הקול של אימי. עוצמת הרטט שלו הייתה גם החזקה ביותר וגם הקרובה ביותר לרמת הרטט של הקול שלי, אך היו קולות נוספים שהגיעו מרחוק יותר עם רמת רטט חלשה יותר שבהתחלה נראו לי זהים לחלוטין אך לאט למדתי להבחין בשוני בניהם ובתחושות השונות שהעבירו בי.
החוויה השנייה שזעזעה את תודעתי, הייתה כשמערכת הראייה שלי התפתחה, ופקחתי את עניי בפעם הראשונה. מלבד התחושה המוזרה של נוזל השוטף את אישוני, היה האור שהופיע פתאום וגרם לי לגעגוע עז לעולם האור. לרגע כבר חשבתי שהחיים בעולם הגשמי הולכים להיות חיים באפלה תמידית. אמנם האור שבקע דרך האפלה של עניי העצומות היה חלש ועמום, ביחס לעולם האור. אבל ביחס לאפלה שהורגלתי בה בעולם הגשמי היה זה אור שמילא אותי בתחושת תקווה ורצון לשוב ולפקוח את עניי.
ככל שעבר הזמן, כך גבר בי הרצון לחזור לגוף הגשמי ולחוות את הכלי החדש שקיבלתי, ללמוד ולהכיר אותו. הפגישות שלי עם המדריך בעולם האור, אפשרו לי לעכל ולהבין את החוויות שעברתי בגוף הגשמי, מצאתי את עצמי שעות רבות מתאר לו בהתרגשות את החוויות השונות מהעולם הגשמי.
יום אחד שאל אותי המדריך אם אני מוכן. מוכן למה? שאלתי נרגש, להעביר את הכלי לרשות עצמך אמר המדריך. הגיע הזמן להפריד את הכלי שלך, מהכלי של המלווה ולהיות הבעלים היחיד לכלי שלך. האם זה אומר, שלא אוכל לבקר אותך יותר בעולם האור שאלתי. לא אמר המדריך אך ברגע שיעבור הכלי לרשותך כמות החוויות שלך יעלו בצורה משמעותית והרצון שלך להישאר בעולם הגשמי יגדל, אתה תרצה להתמקד יותר בחוויה ולהשאיר את עולם האור מאחור.
מוכן עניתי, והרגשתי איך השק נוזלים מגביר את הלחץ על הכלי שלי. שוב הייתי בתוך הכלי מנסה להבין מה קורה סביבי, הלחץ סביבי היה גדול וגרם לי, לרצות למתוח את רגליי כדי לייצר לי מרחב נוח. לרגע חשבתי שהצלחתי והמרחב שוב גדול מספיק, עד שהגיע הכווץ הבא שהיה הפעם חזק יותר וארוך יותר. מצאתי את עצמי נלחם בשק ההולך וסוגר עלי, כשאני דוחף את רגלי בכל כוחי כדי לייצר לי שוב מרחב גדול ושקט כמו זה שהיה לי עד עכשיו.
ככל שנלחמתי, כך גבר הלחץ על גופי ובשלב מסוים, היה מרכז הלחץ על ראשי. הרגשתי איך הלחץ על ראשי היה כל כך חזק, שגרם לעצמות הגולגולת שלי להתכווץ. ניסיתי להתבונן בחוויה האינטנסיבית שחוויתי, ולהבין מה עובר עלי, אך הלחץ שוב חזר ומצאתי את עצמי נילחם בשק הסוגר עלי מכל עבר, מתחתי את רגלי ודחפתי בכל כוחי נלחם בתחושת הלחץ העוטפת אותי.
ברגע אחד פסק הלחץ, כאילו שנכנע לכול הדחיפות והמאבק שלי. הקולות סביבי, קיבלו חדות שמעולם היה להם והאור בוהק הרבה יותר ממה שהכרתי עד כה. הייתי ברשות עצמי והכלי שלי נפרד מהכלי של המלווה שלי. ידיים ענקיות החזיקו בי והניחו אותי על אימי. העייפות של החוויה המאמצת נחתה עלי במלא עוזה, וכל שרציתי זה לחזור לעולם האור. עצמתי את עניי, והחיוך של המדריך בקע מתוכי.
עשית זאת הכלי עכשיו הוא ברשותך, אמר המדריך. אבל כיוון שאתה בעולם הגשמי, השהייה שלך בעולם האור כבר לא תלויה רק בך, העולם הגשמי ימשוך אותך, בכל פעם שהחוויה תהייה משמעותית. בהצלחה, שמעתי אותו רגע לפני שידיים גדולות לקחו אותי מחיבוקה החם של אימי והחלו לנגב ולעטוף אותי.