סקס, קוקאין ובית קברות בכפר סבא

לוסי אהבה לעשות לי ביד בקצב אחיד.
איכשהו זה תמיד הזכיר לי את ויאולה המורה הרוסייה שלי לפסנתר ואת המטרונום המזדיין שלה. בכל פעם הייתה מגיעה במיצובישי המקרטעת שלה בבגדים מחויטים ומתוקתקים. נראת כאילו מינימום הגיעה מבראנץ׳ ארוך במשכן הנשיא. אני זוכר ששנאתי אותה. תמיד הייתה מעירה לי שאני לא מספיק מתאמן ושזה ניכר בנגינה שלי. מה שהיה נכון, אבל שנאתי שהיא אמרה לי את זה. כמה שנים אחרי זה אמא שלי סיפרה לי שמצאו את הגופה שלה נרקבת בדירת חדר מאובקת שבועיים אחרי שסיימה את חייה. ואני דמיינתי הלווית פאר, בה נשיאים ושגרירים מכל העולם מגיעים לתת כבוד אחרון. שברקע מתנגן ברהמס או בטהובן ואולי אפילו מקהלת ילדים אופראית שמתלווה לצלילי הפסנתר. אבל ככל הנראה זרקו את הגופה שלה באיזה בית קברות קטן בכפר סבא. בחלקה רחוקה בקבר שאף אחד לא יפקוד. מעניין כמה זמן יקח עד שיגלו את הגופה שלי. ומי יזהה אותה. הפסיכולוגית שלי שאלה אותי פעם למה אני מתעסק כל כך הרבה במוות. שתקתי. לא הייתה לי תשובה מספקת. זה באמת מאוד מעצבן. אחד הזיכרונות הראשונים שלי זה טיול משפחתי לסיני. אני לא זוכר יותר מידי, קצת חושות, קצת מדבר. אבל אני זוכר שנכנסתי לים בניסיון כושל לשחות, והתחלתי לטבוע. בהתחלה הכל היה כחול וברגע הכל נהיה שחור. אני לא יודע כמה זמן זה לקח, ככל הנראה כמה שניות אבל לי זה הרגיש כמו נצח. ומאז כל פעם שאני מריח מי- ים אני חושב על מוות. לפעמים זה גם הפוך שאני חושב על מוות ריח של ים עולה לי לאף. איזה דבר מוזר זה להסניף. כאילו אני חושב שיש תצורות הרבה יותר הגיוניות לצרוך סמים מאשר לדחוף אותם לאף. אבל איזה כיף זה. פדרו סיפר לי שיש לו חבר בקולומביה שמרוב שהוא הסניף נהיה לו במחיצה של הנחיריים חור. מסכן. מצד שני אולי מגיע לו? אולי? איזון. זה שם המשחק. אבל מי קבע את זה. כאילו אוקיי, אולי לעשות הרים של קוקואין זה לא בהכרח הדבר הכי מומלץ בעולם. אבל אולי הוא נהנה ברמות מכל הפעמים שזה היה שווה את זה. היום הוא אולי לא יכול לנשום שהפה שלו סגור. אבל הזיכרונות שנותרו מהימים ההם, מספקים לו מספיק אושר להתקיים. ומי אמר שאושר זה הסיבה שלנו? אה? ומי אמר מילים? איזה מוזר זה פאקינג מילים. אעגחגלגיגחגמגםגמדלדל, הזייה מוחלטת… או יותר מוגזם. לחשוב. חשבתם על זה פעם שאתם חושבים? התעכבתם על זה? מה זה? למה זה? אני חושב משמע אני משועמם. גם שיעמום זה מטורף. וסקס. או אהבה. הכל כך מוזר ולא קשור. ואנחנו מנסים לייצר לנו תבניות וסדר בכל המרקם ההזויי הזה. לתת מילים לתחושות. לתייק זיכרונות לתמונות. אז אולי ויאולה עשתה בשכל שהיא שמה סוף לייסורים שלה. הרי מה זה משנה מי ימצא אותך. תמצא אישה, תקים בית, עבודה מסודרת, חברים, חופשות, טיסות, אוכל זול, מכוניות יקרות, ריביות, מס הכנסה, סמים קשים, נכדים, כלב, חצר, סקס אנאלי. מה זה משנה? הרי בסוף כולנו נגמור באיזה חלקה אחורית בבית קברות בכפר סבא. בקבר שאף אחד לא יפקוד. אז אולי פשוט..ט…ט…ט….ט……

״לילה טוב לוסי.״