על דברים מוזרים ומזוזה אחת

מילדות אנו שומעים אגדות על שדים, רוחות רפאים וכל מיני תופעות על-טבעיות. כמובן, איש לא לוקח את זה ברצינות. אבל אם מסתכלים במקורות הדתיים – תמיד יש מקום לנושאים האלו. במקורות נוצריים אני לא מומחה, אבל בתלמוד הנושא הזה מפורט למדי. אני לא מתכוון להעמיק כאן יותר מדי, רק אומר: לפי הספרים החכמים של היהדות, בארץ ישראל אין כוחות טומאה כבר מזמן — מה שלא נאמר על ארצות אחרות. ואחת הדוגמאות לכך אני רוצה לשתף את הקורא.
אמא שלי הייתה פעם קומוניסטית, וכנראה גם אידאולוגית. לפחות עד נפילת ברית המועצות. מילדותה לא פחדה מכלום ולא האמינה — אתם מבינים. אתאיסטית גמורה. אפילו כשהייתה בת שמונה, היא התערבה עם ילדי כיתתה והלכה בלילה לבית קברות ישן. היא הייתה צריכה לעבור את כולו ולהביא פיסת סרט מקבר של צוענייה. ברור שהיא לא האמינה לא בשדים ולא ברוחות.
לכן ההפתעה שלי הייתה גדולה מאוד כאשר קיבלתי ממנה מכתב מלא דאגה. היא תיארה תופעות מוזרות ובלתי מוסברות שהתרחשו בביתם. אבא עבד לילות ולא ראה דבר, אבל אמא, כך נראה, פחדה. זה לא קרה כל לילה, אבל בתדירות גבוהה מספיק. בלילה אחד השמיכה התחילה לרדת ממיטתה לבד. בלילה אחר נשמעו צעדים קטנים סביב המיטה. היו עוד תופעות, אבל אחרי 34 שנה אינני זוכר את כולן.
אמא מעולם לא התלוצצה על נושאים כאלה, ובסוף המכתב ביקשה ממני לשלוח לה מזוזה אמיתית. מיהרתי לחנות יהודית מיוחדת, קניתי מזוזה כשרה ושלחתי אותה בדואר רשום כדי שלא תיעלם.
כעבור זמן מה קיבלתי מכתב מהוריי. הם כתבו שתלו את המזוזה על המשקוף כראוי, ומאז – כל התופעות המוזרות פסקו לגמרי.