פיתוי

עיניים שחורות עגולות נטולות עפעפים ננעצות בי. חישוקים אפורים מבדילים אותן מהמעוין השחור שהן מקובעות בו. מתוך פתח צר בקצהו מזדגזגת לשון מפוצלת. הראש הזה מציץ מתוך צוואר עבה שמתכנס לפקעת שחורה מקושׂקשׂת המונחת לה בתחתית התוף של מכונת הכביסה. קרני הבוקר שולחים בה נצנוצים. ערמת הכביסה המלוכלכת נשמטת לי מתוך הזרועות אל רצפת הבטון הסמוכה לדלת האחורית של המטבח, זאת שיוצאת לחצר, ואני טורקת בכל האלימות שהאדרנלין גייס עבורי את החלון העגול. אני זקוקה להתיישב כדי להרגיש שוב את האוויר ננשם בי, אחר-כך מחליטה להשאיר אותו סגור עד שייחנק וייפח את נשמתו.

המפגש הלא צפוי מביא לי בדה-ז'אווּ את הנחש ששכן דרך-קבע מתחת למיטה שלי ובגללו פחדתי ללכת בלילה לעשות פיפי. ידעתי שהוא ער רק בחושך וכשאני פוקחת עיניים בבוקר אני כבר לא צריכה לפחד ממנו, ואני נזכרת איך עם כל מכה שניחתה לי על הטוסיק מהחגורה של אבא וסימנה עליו עוד פס אדום נלחשו מתוכי מילות כישוף, מבקשות שיצא מהמחבוא שלו ויזחל למיטה של תילי, הבת-דודה שלי, יכיש אותה ויחזור להסתתר ובבוקר, כשהיא לא תתעורר, אף אחד לא יידע ממה היא מתה ולא יתאר לעצמו שזה בגללי.

זה קרה אחרי שתילי, שתמיד היו לה רעיונות שסיבכו לי את החיים ובדרך-קבע הקפידה להכחיש כל קשר אליהם, הודיעה לי שאנחנו הולכות לשחק בְּמִסְפָָּרָה ולעשות אחת לשנייה תסרוקת מהודרת עם פֶּרְמָנֶנְט כמו אצל אדון סימון, שם היינו משתעממות כשהאימהות שלנו ישבו מתחת לכובעים השחורים וקראו ז'ורנלים בפולנית. היא הזמינה אותי למטבח, הושיטה לי מספריים גדולים שלא היה לי מושג מאיפה השיגה, הזיזה כיסא משולחן האוכל, הורידה את מגבת-הכלים מהמתלה, שמה לעצמה על הכתפיים והתיישבה, מודיעה לי שהיא תהיה הראשונה. אני, שלא יודעת להגיד 'לא' ולעולם לא מעזה לסרב לה, תפסתי בכל פעם קווצה משערותיה החיוורות, הדקות, וקצצתי.
צעקה מגרונה של דודה גניה שמרוב התלהבות שכחתי לְצַפּוֹת לה הקפיאה את תנועת המספריים.
"אסתר, בואי תראי מה הבת המשוגעת שלך עושה! תגידי לי איך אני יכולה להביא את הילדה ככה לגן?!"
מָטָח גיצים וניצוצות משני מקורות ירי ניסה להכריע אותי כשאימא מגבה אותו בנשק יום-הדין –
"חכי ותראי מה שתקבלי כשאבא יגיע הביתה!"
הרמתי את מבטי מהמרבד הבהיר שהסתיר כמעט לחלוטין את ערבוביית הנקודות בגווני שחור-אפור-לבן של מרצפות המטבח והתבוננתי בתספורת שעיצבתי. ההסכמה לדעתה של דודה גניה מלאה אותי התרוממות-רוח שמעולם לא חוויתי. מה שהכרתי היטב הייתה תחושת אשם וחוסר-ערך מהכישלון התדיר של ניסיונותיי להיות ילדה טובה. חגגתי את הרוע שהתגלגל לידי במקרה מבלי שהעזתי אפילו לדמיין שהפריבילגיה הזאת מצויה בתחומי הטריטוריה המצומצמת שלי.
הצטוויתי לצאת מהמטבח. האינסטינקטים לחשו לי שהכי-טוב להיות כמה שפחות גלויה-לעין והשתבללתי בפינת אחת המדרגות שמובילות לקומה השנייה, משם ראיתי את דודה גניה יוצאת מחדר האמבטיה עם מכשיר גילוח ביד אחת ומשחת גילוח בשנייה, נכנסת למטבח וסוגרת אחריה את הדלת. תילי העירה אותי מהנמנום תוך שהיא שועטת במעלה המדרגות בגולגולת לבנבנה שעגילי הזהב של עולה-חדשה מנצנצים באוזני העטלף הבולטות ממנה. כשירדה היה המראה המביש מוסתר מתחת למטפחת אדומה עם נקודות שחורות שהזכירה לי פטריה רעילה. התענגתי לדמות את הלעג שתחטוף מהילדים בגן. דמיינתי איך הם יתלשו לה את המטפחת ויחשפו לעין-כל את הקרחת שאני חוללתי במו-ידיי.

כמה ימים אחר-כך אמי ודודתי רבו ונהיו ברוגז והם עזבו את הבית שלנו לתמיד ולקחו אתם את תילי. הבנתי שלנחש יש דרכים משלו לקיים את המשאלות שלי.
***
גיבוב הכבסים שהותרתי בבוקר על רצפת הבטון מתחמם לו שעות ארוכות בלהט שמשפיעה עליו השמש שאין ממנה מנוס, מדיף אדים מיוזעים לאוויר הפתוח. עם הבריזה של אחר-הצהריים אני יוצאת להציץ בחלון העגול. הפקעת השחורה עדיין נחה שם. בזהירות אני פותחת לבדוק סימני-חיים. הראש מזדקף, מאותת לי בשריקה – 'תיזהרי ממני', והפיתולים מתחילים להתיישר בכיוון הפתח. אני סוגרת אותו במהירות, נזכרת בידע שרכשתי מלימודי הביולוגיה, שיצורים קָרֵי-דָם זקוקים להרבה פחות חמצן מאיתנו על-מנת להתקיים.
'אולי אפעיל את המכונה על טמפרטורה מקסימאלית? אם הוא לא ימות מהחום, הגוף שלו יִמָעֵך על דפנות התוף בזמן הסחיטה. יופי של שיטה לווידוא הריגה'! הרעיון המבריק, כמו סם שהזרקתי לווריד, ממלא אותי שמחת ניצחון – נחלתם של מי שהכוח בידיהם ולכן הם צודקים! תמיד! ואני שולחת את היד אל כפתור ההפעלה. כמה שעות קודם חיבקתי במחלקת היילודים ב'הדסה' תינוק שהוריו זנחו שם כי יש בו 'פגם' שאינו תואם את ההבטחה המובנת מאליה לילד מושלם. אני עוצמת עיניים ומתמלאת שוב במתיקות הזרימה החמימה שהשרה מגע הגוף הזעיר בחיקי העוטף. פתאום אני שומעת את לחשו של הנחש הסודי של ילדותי. ברגע האחרון אני מסיטה את היד ופותחת את החלון העגול לרווחה.

מבעד לדלת הרשת של המטבח אני מתבוננת בחבל השחור שמתפתל לו מפתח המכונה אל החצר ומשם זוחל ומתרחק בכיוון השדה עד שנעלם ואני יוצאת, מכניסה את הכביסה, מוסיפה אבקה ומרכך ולוחצת על הכפתור.