אהבה,אובססיה .. או סתם הרגל?

פרק 1
וואו,בסוף שבוע הקרוב חוגגים לאייבי יום הולדת ברח לי מהראש לגמרי הנסיעה מסן פרנסיסקו ללוס אנג'לס ממש לא באה לי בטוב,כל מה שעובר לי בראש זה איך לעזאזל אני מתחמקת מזה.
היום בעבודה לא זז,זה נראה כאילו הלקוחות סיכמו בינהם להגיע עצבנים לסופר. לפעמים אני מרגישה כאילו ישנה קנוניה נגדי כאילו הם סוג של נפגשים לפני הקניות ומתכננים איך
לעשות לי את היום ליותר שחור מהפרצוף שלי. לפעמים בא לי לצרוח עליהם בקולי קולות 'הלוווווווווווווו אנשים תתעוררו אני רק אמה גולד נערה בת 18 אפרו אמריקאית תלמידת תיכון ממוצע בעיר סאן פרנסיסקו. זה שאני אחראית
פה על הקופות זה לא אומר שהסופר שייך לאחד מההורים שלי אז אין הנחות ואין לרשום' אבל כרגיל,הם חייבים לעשות לי את היום קשה יותר
השעה 18:00 ישנן רק 3 קופות פעילות מתוך 7 שיא הלחץ של יום שלישי ונילי פונה אליי בפרצוף מסכן ,אוי לא אני יודעת מה הולך לבוא עכשיו. בבקשה שלא אני מתפללת בלב אל תגידי ששוב פעם
התינוק בועט חזק מידיי ושיש לך כאבים ברחם או מתחת לרחם שלא מאפשרים לך לעבוד, כן נילי? החיוך הכי לא אמיתי שלי מרוח על פניי. מה קורה? נילי נאנחת ופוצה את פיה
"גולדי" אוי אני שונאת את הטון המתחנחן הזה אני שונאת את השם הזה אמרתי לה כבר מיליון ואחת פעם
אני שונאת את המקום הזה!!!! אבל את נילי אני אוהבת . אז אני ממשיכה לחייך "כן מותק מה את צריכה?" נילי מתיישבת ומתחילה ללטף את בטנה, "אני מרגישה ממש רע היום. יכול להיות שתשחררי אותי הביתה?"
ידעתי,אין אין ידעתי. אלוהים יקר שלי מה הבת שלך עשתה לך שאתה שונא אותה כל כך? אני הולכת לכנסייה מתפללת כמה שאפשר ומשתדלת לא לנבל את הפה .קצת עזרה ממך אי אפשר?
נילי,בחורה הריונית בת 27 הגדולה ממני בעשור שלם מבקשת ממני ללכת הביתה. אני מנסה להפנות אותה לטום מנהל הסופרמרקט אך היא מסתכלת עליי במבט ההריוני והמתוק עד פחד שלה
ואין לי לב להגיד לה לא. איך אני מתמודדת מול העדר אמסטפים הזה שהגיע לקניות עם שתי קופות פעילות? אני מרגישה שאני על סף קריסה מוחית,נפשית וכל קריסה אפשרית.
אני מסתכלת על נילי סופרת את הכסף לקראת הצהרת הסגירה שהתווצר לה בקופה בכאב לב,במחשבה על הג'ונגל שהולך להיפתח דקה לאחר לכתה. הלקוחות ההמומים מתחילים בהערות עוקצניות
"כן גברת מי את חושבת שיעשה לנו חשבון? בטח אמא שלי תצא מהקבר ותעשה את זה יותר מהר"
כל שיכולתי לעשות הוא למלמל לעצמי "אם בן כמוך אני מבינה למה אמא שלך תרצה לעשות הכל מהר רק בשביל לחזור לקבר ולא לראות אותך שוב"
השעה 20:45 חמש עשרה דקות לפני סגירה,הסופרמרקט מתרוקן לאט,יותר מידיי לאט לטעמי אבל בסדר המחשבה על זה שעוד שעה אשב מול המחשב בבית אבהה במסך ואחכה שרפאל יתחבר לפייסבוק
כהרגלי מידיי כל ערב מאז שראיתי אותו בפעם הראשונה שביקרתי אצל בת דודתי כריסטי שגרה בלוס אנג'לס כבר לפניי שבועיים שלחתי לו בקשת חברות אומנם חיכיתי 7 שעות ו42 דק' שהוא יאשר אותי
אבל מי סופר,ההודעה הכי ארוכה שהעזתי לשלוח לו עד היום היא "היי" והתשובה שלו הגיעה אחרי 12 שעות ו21 דק' הייתה "היי גם לך" אבל שוב .. מי סופר? המחשבה הזאת מרגיעה אותי .
ההתחברויות שלו תמיד היו בשעת לילה מאוחרת,והייתי מוצאת את עצמי אחרי משמרת של 10 שעות פשוט יושבת בחושך מוחלט עם פיג'מה ושיער פרוע ממתינה לראות אור ירוק ליד שמו בחלון ההודעות בצ'ט . אויש אני מרגישה כל כך פתטית. זה לא שהוא נראה להיט,היו לי יותר טובים ממנו. יותר חתיכים ממנו. וכאלה שיותר מדברים ממנו. הרגשתי כאילו הוא עשה לי סוג של טובה שהוא אישר אותי,לא הבנתי מה הפאקינג קטע שלו.
החלטתי לפנות לבת דודתי כריסטי בעזרה . לקח לה זמן מה לענות לסלולארי וכשענתה כל מה ששמעתי היה "דיי סקוט תפסיק אני בטלפון" אמממ.. כריסטי? היי זאת אמה, "כן אמ'ס מה העניינים?" "תקשיבי. רפאל בולדווין הוא שכן שלך והוא מוצא חן בעיניי"
"אמה מה קורה איתך הוא חבר של דילן השתגעת? סקוט אמה נדלקה על רפאל" כריסטי ממהרת להוסיף לאדם שנכח עמה וגרם לה לצחקק כמו משוגעת. שיט. אני שונאת שהיא עושה את זה,למה היא לא יכולה לשמור דברים לעצמה? לפחות דברים שלא קשורים אליה. מה שחסר לי הוא שיתחילו לדבר ולהגיד. אז באמת דילן יהרוג אותי. "כריסטי קבלי ביטול,הורדת לי את החשק תודה על כלום" ומיהרתי לנתק. לא לפני ששמעתי אותה צועקת לטלפון "אל תדאגי סקוט חבר שלו,הוא לא יגיד כלום לאף אחד" מעצבנת שכזאת. למי אכפת של מי סקוט חבר,ומי זה הסקוט הזה בכלל? אחרי מחשבות רבות על השיחה הקצרה שלי ושל כריסטי נרדמתי…
יופי. הקופה האחרונה נסגרה,הגיע הזמן לעלות למשרד לעמוד מול ביג טום ולהודיע לו חגיגית שאין באפשרותי לעבוד בסוף שבוע הקרוב משום שעליי לנסוע . נכנסתי למשרד,טום כרגיל באמצע אכילת
משהו או מישהו. אני לא יודעת מה ניסגר עם הבן אדם הזה,הפה שלו תמיד עסוק ואם זה לא בלאכול אז בלהעביר את לשונו על שפתיו בצורה הכי לא מגרה שיש ולהחטיף מבטים מלאי זימה בכל לקוחה
שעוברת עם שורט או עם טייטס. פעם אחת תפסתי אותו בוהה בי כך כשהתכופפתי להרים את כרטיס המנהל שלו שנפל. מאז,לא התכופפתי יותר כשעכוזי מופנה ישירות אליו אלא בישיבת צפרדע למרות שידעתי שאני נראית מגוחכת ככה לא יכולתי לסבול את המחשבה שהוא מביט בה ככה,המחשבה הזאת העלתה בי חלחלה ורצון להתפטר. היות ואני מאוד אוהבת את העבודה שלי ומשלמים לי דיי יפה אז העדפתי פשוט לשנות את צורת ההתכופפות שלי..
"היי איימי בייבי איך היה היום" שוב פעם החיוך המזויף עולה על פניי והתשובה מגיעה במתיקות מוגזמת
"זה אמה,ואם כבר כינוי אז אמ'ס .אותם לקוחות אותו החרא טום בייבי"

אני לא מרגישה בנוח להיות איתו באותו החדר,ריח הזיעה החמוץ הנודף ממנו משתלט על אפי ומעלה בי בחילה קלה. "טום ברח לי לגמרי מהראש אני לא יכולה להגיע לעבודה בסוף שבוע הקרוב
יש לי התחייבות קודמת" אני עובדת בסופרמרקט בערך כ5 חודשים אז תיארתי לעצמי שזה איכשהו תירוץ קביל. יכול להיות שקבעתי לי משהו לפני שהתחלתי לעבוד, או שלא?
טוב מביט בי בעיניו העכבריות והקטנות,פעם ראשונה שאני רואה דוב תרתי משמע עם עיניים של עכבר חשבתי לעצמי

"אין בעיה בייבי" מה לכל הרוחות קרה פה הרגע? שמעתי נכון? אין בעיה? החיוך הכי אמיתי שלי משתלט על פניי ולרגע ממש לרגע אהבתי אותו יותר מאשר כל אדם בעולם והרגשתי צורך לנשק אותו
אבל אז הוא המשיך "מה שאומר ששבוע הבא את משלימה את השעות החסרות,שזה להגיע כל יום מ8 בבוקר עד 21:00"
אוי אני שונאת אותו. ידעתי שזה לא יכול להיות אמיתי.זה הרגיש לי טוב מידיי.
את הדרך הביתה עשיתי בדילוגים. מאושרת מסוף שבוע של אלכוהול בגדים מינימליים ואם הכל ילך כמתוכנן סוף שבוע של נשיקה חלומית ואף פגישה רומנטית עם רפאל
הקשה להשגה שגר בשכנות לאייבי חברתי החוגגת יום הולדת
ואל בת דודתי כריסטי אז הנה מגיעה התיאוריה של להרוג 3 ציפורים במכה אחת. כולי נרגשת לא שמתי לב שלקחתי איתי את כרטיס המנהל של ביג טום שבלעדיו אי אפשר להפעיל את הקופות
מה שאומר שמחר עליי להגיע לפני פתיחת הסופרמרקט,לא נורא. שום דבר לא יהרוס לי את המצב רוח.
היומיים הבאים הולכים לעבור לי ביעף ובציפייה רבה.
יום חמישי,השעה כבר 17:35 אני בקופה הראשית מחכה לאישור יציאה מהסופרמרקט הארור הזה. ומשום מה
האישור מתעכב וצלצול הטלפון המורה לי ללכת לא מגיע. השיער כבר מאורגן אחרי סלסולים רבים וקשירת מטפחת ראש במהלך כל הלילה. כל מה שחסר הוא להספיק לטיסה לקליפורניה לעשות מקלחת זריזה בביתה של כריסטי קצת איפור
ולקוות שהג'ינס שלמענו לא אכלתי כל היום ייסגר עליי סופסוף.
"אמה מותק" אוי לא. בבקשה שאני טועה,יכול להיות שאני שומעת את קול הרודן? מה הוא עושה פה?! הוא אמור לחזור רק מחר מהקורס שאליו נשלח מטעם רשת הסופרמרקטים על מנת לקדמו כסגן מנהל הסופר. עולמי חרב עליי,אני מסתובבת באיטיות מחייכת וצועקת בהפתעה מזויפת עד כדי כך שהרגשתי שחלונות הסופר הולכים להיסדק מקולי הצורם.
"אלן יקירי איזה יופי לראות אותך,וואו אתה נראה מעולה איך היה בקורס?"
"אמה,אין צורך בהעמדת פנים. לראות אותי זה לא יופי בכלל,מעולה אני עדיין לא נראה בהיחשב בגילי המופלג,ובנוגע לקורס את שואלת אם עברתי בזמן שאת מתפללת שלא. אני לא התגעגעתי אלייך כמו שאת לא התגעגעת אליי חומד"
אני מגחכת ומפנה לו את גבי,גבר נמוך קומה כבן מאה ושלוש. הסבא של הסופר אם לא הסבא רבא.
האיש שמאמין ש"הלקוח תמיד צודק" ומוכן למכור אם לא אותי ואת המשפחה שלו למען לקוחות.
אמה? המשיך אלן. טום עדכן אותי שעליו להחזיר לך תשובה אם את משתחררת להתחייבות קודמת ובכן התשובה היא לא.
הבעת הלם עלתה על פניי.הבעת הלם שהתחלפה בעיניים יורקות אש ובזעם רב,אך חיוך קטנטן עלה על שפתיי ובעזרת שאיפת אויר קטנה הצלחתי לענות לו בטון הכי רגוע שהצלחתי להמציא . בזמן שאני חושבת לעצמי האם אנשים בגילו לא אמורים לצאת לפנסיה? או למות?
"אלן אני סגרתי את זה כבר עם טום שאני יוצאת ב18:00, יש טיסה שעליי להספיק אותה מנמל התעופה ב18:45 ועבור שחרור מוקדם זה כל השבוע הבא אני מגיעה למשמרות כפולות,אז אני פשוט יחתים כרטיס ותחשוב שלא דיברנו על זה. להתראות אלן מזל טוב על התפקיד" לפני שהתרח הזקן הספיק להגיב קמתי החתמתי יציאה הפרחתי נשיקה לנילי שנראית כאילו היא הולכת להמליט לו באמצע הקופה ובליבי שמחתי על כך ואף קיוויתי שתלד לו במשמרת. ואז נראה אותו מסתדר בלעדיי. צלצלתי לגדעון נהג המונית הקבוע שלי והתפללתי שהוא פנוי,"גדעון? איפה אתה אני זקוקה למונית בדחיפות מהעבודה לנמל התעופה"
שיריו המזרחיים מישראל של גדעון נשמעו ברקע ושיעולו המוכר תוך כדי דיבור השתלט על הטלפון כל שהבנתי הוא "אמ'ס עוגייה כמה דקות אני מגיע" כל דקה נראתה לי נצח. התחננתי בפני גדעון שיאיץ ואף ניסיתי לשחד אותו עבור זה. גידעון הביט בי בסבר פנים חמורות וירק עליי תוך כדי צעקה "אמ'ס מה עובר עלייך תני לבן אדם לנהוג בשקט את תספיקי" הגענו לנמל התעופה,20 דקות לפני הטיסה אני מתהלכת סחור וסחור מחפשת בית קפה הגון שמוכר אייס קפה שנראה טוב לעין.
"כל הנוסעים בטיסה ללוס אנג'לס היוצאת משער 12 בשעה 18:45 נא להתקדם לעבר השער,תודה" תוך חצי שניה נשכח מראשי האייס קפה שפנטזתי עליו ומצאתי את עצמי דוהרת לכיוון המטוס . המושב שלי נחמד יחסית למושב דיי זול של הדקה ה90 מימני יושב בחור הנראה כבן 16 פרצופו הבהיר מלא עגילים ושיער צבעוני,וכל מה שעובר לי בראש זה איך אבא שלי היה מאבד את ההכרה אם הייתי מביאה לו הביתה בחור כזה בתור בן הזוג שלי. הטיסה עברה חלק מרוב האושר שהרגשתי עלה בי צורך עמוק לשיר 'הללויה' כאשר המטוס החל לנחות אבל אז צבטתי את עצמי וחזר לי ההיגיון.
סיוט מתמשך הוא לנסות לתפוס מונית בלוס אנג'לס,רקעתי,קפצתי דילגתי ואף העמדתי פנים שאני בוכה ומדממת אף עין לא הופנתה לעברי ואף מונית לא טרחה לעצור. התחלתי לצעוד לעבר תחנת האוטובוסים המרכזית וחייגתי לבת דודתי כריסטי שתגיע לשם לאסוף אותי זכרתי שהבית שלה קרוב לשם אבל לא זכרתי עד כמה.
כאשר הגעתי לתחנה המרכזית נזכרתי בישראלי החמוד,אילן שמו שיש לו קיוסק עם ספסלי ישיבה אז החלטתי ללכת להמתין לכריסטי שם. לימונדה וקשית אם אפשר בבקשה, "אמה?" שמעתי קול מופתע ודיי מוכר . דילן!! בן דודי המהמם עד מוות על מדים.ידעתי שהוא חייל אבל עד כה לא יצא לי לראותו במדים. "מה את עושה פה אמ'ס? ועוד לבד בשעה כזאת" אוי דילן מחצתי אותו בחיבוק אוהב שהביך אותו ליד חבריו "קודם כל באתי לבקר ושנית השעה לא כל כך מאוחרת. תפסיק להתייחס אליי כאל ילדה קטנה!!"
דילן גיחך ואמר "בנים תכירו,אמ'ס בת דודתי הקטנה מה שאומר. בחורה מחוץ לתחום" הזעפתי אליו פנים דילן ענה בהרמת גבות והפנתי את ראשי לעבר חבריו הלבושים מדים לא מדוגמים. חייכתי קלות ובאתי להמשיך בדרכי היות והבחנתי בכריסטי המתקדמת לעברנו בפרצוף עייף לבושה בפיג'מה אך מבטי נתקל באחד מחבריו של דילן,אלוהים ישמור. רפאל עומד מולי ומהנהן במתיקות לאחד מחבריו המשוחח עימו אך מבטינו נפגשו הרגשתי את נשימתי יוצאת מגופי ואת פי נפער,הודיתי לאלוהים שאת שערי סידרתי לילה קודם וכל שעבר במוחי זה עד כמה טוב הוא נראה במדים האלה. "אמ'ס" דילן העיר אותי מהפנטזייה שבה שקעתי. כריסטי מנופפת לך שעה אני חושב שכדאי שתתקדמי אליה לפני שתתחיל להתעצבן. "כן אני הולכת אבל בכל מקרה אני פה במהלך כל הסוף שבוע לרגל יום הולדתה של אייבי אז אנחנו עוד נתראה" הגברתי את קולי לעבר אוזניו של רפאל בתקווה שישמע על כך,אך רפאל היה בגבו אליי שקוע בשיחה וצחוקו מהדהד באוזניי בשעה שהתקדמתי לעבר כריסטי.
כריסטי שנראתה מגוחכת עד מאוד עם הג'ינס הרפוי הזה וחולצת הפיג'מה . מבטה שיגר עייפות ולא הבנתי ממה,כריסטי היא תלמידת תיכון כיתה י' אשר לא עושה כלום במהלך היום. כלום חוץ מלהיות עם החבר החדש שלה סקוט שגם אותו עליי להכיר ולראות אם הוא עובר סלקציה משפחתית . "מה הפרצוף כריס? אל תגידי לי,זה אומר שאת לא יוצאת לבלות איתנו היום?"
"אמה הווסת שלי הגיעה מוקדם החודש,אני ביום הראשון ויש לי כאבים מטורפים. אני מצטערת תהנו בלעדיי"
אוי איתך כריס . את בטוחה שאת לא מעוניינת להצטרף? שאלתי שוב ושוב כי לא עלה בדעתי תירוץ מוצדק לזה שאני הולכת לחזור לפנות בוקר לבית של דודתי אחותו הגדולה של אבי לבדי עם ריח של סיגריות ותחת השפעת אלכוהול.
"לא אמ'ס תהני ותכבשי כהרגלך" חייכה אליי כריסטי. כשהגענו לביתה הדבר הראשון שעלה בדעתה של כריסטי הוא להדליק סיגריה. מתפעלת מאומץ ליבה ומטיפשותה הרבה משום שאם אחד מאחיה יכנס לחדרה לא הייתי רוצה להיות במקומה .
עשיתי את פרצופי הנגעל ונכנסתי למקלחת. שמעתי את כריסטי צוחקת מאחוריי וממלמלת לעצמה.
שיא ההתארגנות אייבי התעוררה לחיים וצלצלה לבדוק מה איתי. קבענו בעוד 15 דקות בטלפון הציבורי באמצע הדרך בין שני הבתים. הזמנו מונית ויצאנו לעבר המועדון,השעה היא כמעט 1 בלילה יש אנשים שישנים בשעה הזאת ביום ועבורנו הוא רק התחיל. הגענו למועדון הנחשב בלוס אנג'לס הנקרא 'וייבז' המנגן מוזיקה שחורה ולהיטי היפ הופ השתלבנו במהרה במועדון יחד עם קבוצת חבריה של אייבי שהגיעו לחגוג עימה. רקדנו השתוללנו ודאגנו לתעד את הרגע באמצעות הצלם האדיב שנכח במקום מטעם המועדון. הרגשתי את תחושת השחרור המתלווה יחד עם השתלטות האלכוהול בגוף,ג'ייסון אחד מידידיה של אייבי הרשה לעצמו להתחכך בי ולא הפסיק להחמיא לי . זה מצא חן בעייני ולא הייתי בשום סוג של מחויבות אז הרשתי לעצמי לשם שינוי לזרום כמו שאומרים. אייבי החלה להשתטות והחליטה להטיח בפרצופו של ג'ייסון חתיכת עוגה כחלק מבדיחה. אז אני כתגובה חברתית כלפיי ג'ייסון שהוכרז כמלווה שלי באותו הלילה הטחתי עוגה בידידה של אייבי אדם,רק שהבדיחה הזאת לא הצחיקה את אדם בכלל ולא הייתי מודעת לבעיות העצבים שיש לו ובהשפעת האלכוהול כמובן המשכתי למרוח עליו את העוגה בצחקוקים קלילים וחיוכים לכל עבר. אדם החל לצעוק עליי ותוך רגע פשט את חולצות והורה לי להיכנס עמה לשירותים ולנקות אותה מכל הכתמים. נותרתי המומה ומבוישת מתנגדת בכל תוקף לבקשתו או להוראתו ליתר דיוק . ג'ייסון אשר הכיר את אדם לקח אותו לאחת מפינות הבר והחל לשדל אותו באמצעות אלכוהול ובירות. הרגשתי את כעסי גואה בי בשל התנהגותו של ג'ייסון תגובתו של אדם והתעלמותה של אייבי אשר הייתה תחת השפעת אלכוהול רבה אז וויתרתי לה קצת .
המסיבה נגמרה בשעה טובה,אדם נרגע. ג'ייסון התחנף. ואייבי נרדמה על אחת הספות. כל הקבוצה שחגגה עימנו את היום הולדת נעלמה כלא הייתה ונאלצתי לגרור את אייבי מחוץ למועדון על מנת להמתין למונית שתאסוף אותנו.
ראיתי ספסל מחוץ למועדון,הרגשתי שהגיע אליי ישו בכבודו ובעצמו , אייבי כבר הספיקה להתפכח אז התיישבנו והמתנו למונית תוך כדי הסתכלות בעוברים והשבים מכלל המועדונים הנמצאים ברחוב סול איי במרכז לוס אנג'לס. לפתע שמעתי את אייבי צוהלת משמחה לקראת בחור שאת פניו לא זיהיתי מרחוק. צחוקה המתגלגל עצבן אותי,השעה הייתה מאוחרת וכל שרציתי היה לחזור הביתה ולא להמשיך להסתובב או לחפש חברים . אז קראתי בשמה שתחזור בתירוץ שהיא שיכורה מידי ואין לי כל רצון להרים אותה מהרצפה. אייבי הסתובבה אלי באי רצון וגלגלה לי את עיניה.
"תפסיקי כלבה" יריתי לעברה ללא מחשבה. ולפתע שמעתי את אייבי אומרת "היי רפאל אתה מכיר את אמ'ס בת דודה של דילן וכריסטי מסאן פרנסיסקו?" הרגשתי את ליבי דופק במהירות ולא האמנתי למשמע אוזני ומראה עיניי,תוך פחות מעשרים וארבע שעות. שני מפגשים עם בחור שלפני שבועיים נכנסתי אליו לפייסבוק וכל שזכיתי לקרוא היה "היי גם לך" כזה מסכן שגרם לי להסס בכלל ברצוני לצאת איתו,לראות אותו או סתם לפנטז עליו.
רפאל חייך ואמר "בוודאי,היי מותק" ונשק לי על שפתיי. טוב זה לא היה ממש על השפתיים אלא על צד הלחי המקום הכי קרוב לשפתיים שהוא לא השפתיים. עיניו האדומות הוכיחו שהוא בהשפעת אלכוהול וחשבתי לעצמי אם בגלל זה צמח בו הביטחון לדבר איתי. נותרתי אילמת,לא יכולתי ממש לענות או להגיב למצב משום שבן רגע הגיח בן דודתי דילן. אם לפני שניה חשבתי שרפאל בהשפעת אלכוהול אז כרגע הייתי בטוחה. דילן ניסה למצוא את דרכו אליו בעודו נשען על בחורה שנראית כאילו יצאה מהסרט "מפלצת בטעות-הגרסא הנשית" מחויכת כאילו ביצע בה את זממו וסיפק אותה למשך חודש,איכס.ניסיתי להדיף את המחשבות האלה מראשי ללא הצלחה. כל שדילן הצליח להוציא מהפה הוא "אמ'ס לכי הביתה" וגם את זה הבנתי רק לאחר חיבור אותיות והברות שיצאו לו מהפה. נגעלתי מהמצב,נגעלתי מדילן דמות המודל שלי למרות שהוא מבוגר ממני רק בשנתיים נמרח על בחורה שממנה אני עוד יותר נגעלת. אבל שיא הגועל הוא מרפאל. שכנראה הזדקק לקצת אומץ בכדי להגיד לי שלום שהביטחון שהפגין בהתחלה נעלם כשפסע שני צעדים מתנדנדים אחורה כשדילן הגיע משום שאני הרי בת דודו הקטנה,זאת אומרת בחורה מחוץ לתחום.
הסוף שבוע עבר לו מהר,יותר מידיי מהר לטעמי. בשבת הלכנו לים,לא ראיתי את רפאל. לאחר מכן הלכנו לאכול,לא ראיתי את רפאל. כל מה שעשיתי היה לחפש בעיניי את הפרצוף החייכני שלו או לשמוע את צחוקו . עד שנשבר לכריסטי ואייבי והן התחילו להטיח בי "מה ניסגר איתך אמה את בעולם משלך תהיי איתנו"
אמרתי להן בהתפרצות "אני רוצה אותו,לא מעניין אותי" אייבי התחילה לצחוק. וכריסטי הסתכלה עליי במבט שקט ואמרה "אמ'ס את רצינית בעניין הזה? שכחי מזה. הוא חבר של דילן,אין מצב שהוא יסכים למה את תמיד עושה את זה תפסיקי להימשך למה שאסור" גיחכתי לעצמי ביטלתי אותה בנפנוף קל ותכננתי בראשי איך אני מראה להן,שאמה גולד תמיד משיגה את מה שהיא רוצה,ואת מי.
החזרה לסן פרנסיסקו לשם שינוי הייתה מהנה ועברה מהר,השבוע טס לו .. ואפילו הלקוחות המציקים והבטוחים שמישהו חייב להם משהו של הסופרמרקט לא הצליחו להוריד לי את החיוך מהפנים,החיוך שעלה מאז שרפאל אמר את שלושת המילים האלה,שלושת מילים שהם דיי רגילות אבל עבורי הן היו הכי קסומות בעולם. "בוודאי היי מותק" נאנחתי בחיוך רק מלהיזכר בחיוכו הכובש בקומתו הגבוה,גופו הצנום אך החסון. ועיניו הקטנות עם המבט החודר. הרגשתי שזה עולה על כל רצון של נערה גחמנית בת 18 להתמזמז עם חברו של בן דודתה ובכך להפר את כל קודי האתיקה בין חברים. הרגשתי שאני מתאהבת,והצרה הגדולה היא שזה בבחור שאני לא יודעת שום דבר עליו . משהו אמר לי שזה הולך להתחיל טוב,אבל שום דבר לא הזהיר אותי מאיך שזה הולך להימשך …