אהבה ממבט אחרון- פרק 10
כמעט התקרבתי למקום ופתאום חששתי, איך אני אדע איפו אדוארד במקום החשוך הזה?? אבל כשהתקרבתי, היו שם פנסים דלוקים בצבעים יפייפים, זה היה מראה מדהים. כל פנס בצבע אחר, ואז, ראיתי לאן הגעתי.
——-
לפני כמה שנים, נסענו באזור הזה, הייתי עוד קטנה "אמא, מה זה המקום הזה?"
אמא הביטה בי "זה מקום עם העין הרעה" אמרה.
"אף אחד לא מגיע לכאן, זה מקום אפלולי, כאילו אלוקים החשיך את כל המקום הזה בגלל משהו" אמר אבא.
הבטתי בחלון, המקום היה נורא חשוך.
"למה אף אחד לא מגיע לכאן?" שאלתי.
"לא יודעים… אנשים פוחדים להגיע לכאן. אומרים שמי שיכול לראות בחושך הזה הוא אדם מיוחד במינו, והוא גם מישהו יפה ביותר, יוצא דופן משאר בני האדם" אמרה אמא כשהביטה במקום הזה ואז כשיצאנו משם, זה לא עניין אותי יותר.
——-
אדוארד הוא אדם מיוחד! כמו שאמא סיפרה! מזל שאני זוכרת הכל טוב ומצוין.
שהלכתי עוד קצת בשביל שהיה לו ריצוף אבנים, כמו של פעם והוא הוביל אותי לשכונת מגורים, אבל לפני שכונת המגורים היה ספסל, רגע אחד! זה לא הספסל הזה שישבתי עליו כשאדוארד הביא אותי לכאן? הבטתי בספסל שכאילו חייך אליי ואז שמעתי קול מאחוריי "ידעתי שתגיעי" ואז ראיתי את אדוארד. הוא נראה מוזר, מאוד.
"אתה חייב לי הסבר" אמרתי ואז הוא חייך.
"למה הגעת לפה?" הוא התעלם ממה שאמרתי.
"אני לא יודעת… אתה גר פה?" זהו זה שאלתי את זה. אוי אלוהים אדירים.
"את גם מכירה את האגדה על הבני אדם המיוחדים?" הוא שאל והתיישב על הספסל.
היה דיי מגניב לראות הכל עם פנסים בצבעים שונים, זה נראה כאילו זה בשבילי "לא ממש… סיפרו לי קצת כשאני והמשפחה שלי נסענו כאן" אמרתי ואז הוא הביט בי כידע שאני עומד להמשיך "אבל זה היה לפני כמה שנים" אמרתי לבסוף.
"את חושבת שאני מפלצת?" הוא אמר בשקט ואני צחקתי "מפלצת?! למה?".
"כי אני פגעתי בך" אמר בשקט ואז הביט בי, הוא כזה מקסים!.
"אתה לא.." חייכתי אליו "לא אכפת לי שאתה גר פה ולא אכפת לי שאתה בן אדם מיוחד".
הוא חייך אליי "כל מי שניסיתי לספר לו את האמת, ברח ממני כאילו אני מפלצת, ואז כשגם את לא יכולת לבת כאן והרגשתי שלא נוח לך כאן, חשבתי שאת גם חושבת שאני נוראי".
הבטתי בו ועכשיו הבנתי הכל, הכל מובן עכשיו!.
השתתקתי וגם הוא.
"אני אוהבת אותך" אמרתי בשקט והוא הביט בי ואני בו.
תגובות (0)