אהבה ממבט אחרון-פרק 14
אני פשוט לא יכולה לתאר את היופי של הבית הזה. מכל פינה צץ איזה יופי. הבית היה כל כך נקי ומסודר.
"הם לא בבית.. הם יצאו לאנשהוא.. מצטער שהרסתי לך אם הרסתי.." אדוארד הוביל אותי במדרגות למעלה ואני נאנחתי, אוף כמה חבל! ואני רציתי לראות את המשפחה שלו.
"הבית שלך מדהים" לא יכולתי לשתוק יותר, כל הגוף שלי רעד ונראתי דיי מוזר ועכשיו כשסיפרתי, נרגעתי והתיישבתי על המיטה שלו.
היה לו חדר נוער, כן, רגיל בהחלט.
לא היה לי מה להגיד, ונכון, באמת לא היה לי.
שתקנו ככה זמן קצר, הבטתי לצד והוא נראה נבוך וככה גם היה הפוך.
"אז אהה…" והשתתקנו.
"אז באלך…" שוב שתיקה.
פתאום הטלפון שלי צילצל "ג'ול! איפה את?! אנחנו כבר מחפשים אותך! לאן נעלמת?!" לא יכולתי להסתכל אפילו על מבטיו המודאגים של אדוארד, מרוב שהמבטים שלי התרוצצו מצד לצד.
"אמא… את כבר סיימתם?!" אני לא מבינה את אמא שלי לפעמים. לפני רגע היא אמרה שאני אתקשר אלייה ופתאום היא מתקשרת אליי שהם סיימו "אוקיי אמא אני אתקשר אלייך עוד שתיי דקות".
חיכיתי לתשובה שלה "אוקיי" אמרה בקול חלוש "אוהבת" אמרתי וניתקתי.
———
"את הולכת?" שאל אותי אדוארד בשקט.
"אתה רוצה שידעו שאני פה או שעדיף שאני אמהר להגיע אליהם?" אדוארד חייך אליי חיוך קטן "אני מעדיף את האפשרות השנייה" עכשיו גם אני חייכתי.
ניגשתי אליו ונתתי לו נשיקה על הלחי "ביי" לחשתי ויצאתי במהירות מהבית שלו, לא מודעת לאן אני הולכת.
הרגשתי שעוקבים אחריי, לא אכפת לי.
תגובות (0)