אהבה ממבט אחרון- פרק 22

כוחו של אדוארד הוביל למערה חשוכה שהייתה 20 דקות הליכה מביתו.
הוא הקשיב לשיחה "כן.. היא אצלנו… "
"בהחלט!"
"אפשר לקבל עלייה המונים אתה יודע כמה היא שווה?!"
"הרבה. מאוד!" ואז היה צחוק מרושע כזה.
"מעניין מה היא מסוגלת לעשות…"
"שנעיר אותה?"
"רעיון טוב. ייאלה"
——–
התעוררתי במערה חשוכה, עם ההורים שלי וכולם סביבי, אבל רק אני הייתי ערה. ניסיתי להשתחרר, לא, זה לא יצליח, אני קשורה חזק.
שני הבחורים התקרבו אליי "שלום לך יללללדונת!" אני שונאת שמעריכים שמות ועוד "יייייייילללדונת!" מה זה הטימטום הזה?!."אוקיי.. אני לא יודעת מי אתם ומה אתם רוצים מהחיים שלי אבל.." שני הבחורים התחילו לצחוק בקול פרוע.
"את יודעת מה את?!" הבטתי בהם מופתעת "ברור.. קוראים לי ג'וליאנה ואני נערה רגילה בת 14 שלומדת בבית ספר למחוננים ו.." שוב שניי הבחורים התחילו לצחוק.
"לא! את לא יודעת כלום!" צעק אחד והשני הוסיף צחוק גדול ופרוע.
התחלתי להתעצבן. מה הם חושבים שהם?! "תשחררו אותי ואני אעשה כל דבר" אמרתי בקול מתוק וקטן, הוא תמיד עובד.
"מה אתה אומר? נוותר לה?" שאל אחד.
"בתנאי שתעשי כ-ל מה שאנחנו נרצה" חייך השני חיוך ניצחון מרושע.
"תלוי מה.." מילמלתי.
"תשחרר אותה ותשמור עלייה" פקד אחד והשניי התקרב אליי ושיחרר אותי בקלות, וואו, יש להם שיטה  יותר מדי קלה לשחרר קשרים.
"טוב אז.. מה נבקש ממנה קודם?" שניי הבחורים חייכו אליי והתחננתי לאלוקים בליבי שיעשה הכל שמישהו יציל אותי.
"שתעשה משהו" הבטתי בהם במבט כועס "אני לא קרקס" בחור אחד חייך ואז תפס אותי בחוזקה בגרון וכמעט חנק אותי ואז כשעשיתי קולות חניקה הוא שיחרר אותי.
"את.." הוא נשם נשימות קצרות.
"את הבת של האלה" אמר השני.
מהההההה???????.