אהבה ממבט אחרון- פרק 24

הסתתרנו מאחוריי השיחים וחיכינו שהבחורים אחד ושתיים יעברו, כשהם עברו, אדוארד הזיז את האבן הגדולה שהייתה על פתח המערה שהובילה חזרה לעיר.
הלכנו במערה החשוכה הזו ואני החזקתי לאדוארד ת'יד (כי הוא רואה טוב מאוד בחושך) ונוי החזיקה לי, וההורים שלי החזיקו בנוי, ככה הלכנו עד שחזרנו הבייתה וכן, ראיתי שכבר יש אור, זה אומר שלא ישנתי בכלל.
——-
בוקר שבת האיר וזה היה מראה יפייפיה. אני, נוי ואדוארד יצאנו לברכה שלי. התחלנו לשחות ולהשפריץ  אחד על השניי ואז נוי גררה אותי החוצה לשנייה "תגידי.. אם אני אלך.. אז את תתנשקי עם המהמם הזה?!"  נוי ניערה אותי בהתרגשות ואז הפסיקה כשרצתה לדעת מה התשובה שלי. הסמקתי כי ידעתי שאני  מתביישת להתנשק עם אדוארד כשנוי רואה. נאנחתי "זה אומר כן…?" נוי חייכה חיוך ניצחון "אני אנסה"  אמרתי  והלכתי חזרה לברכה והשארתי את נוי לבד בשירותים כשהסכמנו שכשנסיים (אני ואדוארד כאילו)
לעשות את הדברים שלנו, אני אלך להגיד לנוי שתצא מהמחבוא שלה. חזרתי לברכה כשאדוארד שחה בשקט בברכה ואז פתאום הבהלתי אותו כשקפצתי למים "אימלה! לא היית צריכה להבהיל אותי ככה" אדוארד חייך ואני גם חייכתי "אופס. מצטערת" ציחקקתי.אדוארד בחן אותי ואז המשיך לשחות, אוי ואבוי, מה עשיתי?! העברתי מסר לאדוארד להתרחק ממני.
"אמ.. אדוארד?" רציתי ללכוד את מבטו.
"כן?" אמר בעודו שוחה.
"אנחנו נוכל לדבר שנייה?"
"תלוי על איזה נושא"
עכשיו הוא הפנה את מבטו אליי, הוא נראה מהמם כפי שפגשתי אותו לראשונה.
שחיתי לעברו והוא התרחק ממני "מה.. קרה?" מילמלתי וכאב לי הלב פתאום על המחשבה שהוא רוצה הפסקה.
"מה את רוצה?" פתאום הוא נראה כועס ורציתי לבכות בתוכי.
"תבין אדוארד… אני מצטערת על כל מה שקרה ו.." אדוארד נראה כרגיל, מתבייש, ועיניו נופלות מטה, כאילו הוא לא יכול לשכוח איזה טרגדיה שקרתה לו.
"אני עדיין אוהבת אותך" אמרתי בקול חלוש.
אדוארד הביט בי במבט מבולבל ואז הוא שחה לעברי בשקט וחייך "באמת?.."
"באמת".