אהבה ממבט אחרון- פרק 29

"אויאלוהיםאדירים! הוא באמת אמר את זה?!" 
כן, כמו שנוי לא יכולה להאמין, גם אני, עוד יותר.
"נו?! ומה עוד היה?!" שאלה.
"טוב אמ.. הוא אמר שהיום אחריי הלימודים יש לו הפתעה בשבילי.. אמ.. לא יודעת"
"הוא כזה מדהים! הלוואי שאני הייתי מוצאת בחור מהמם וגם נחמד בו זמנית! זה משהו ממש מיוחד למצוא מישהו כזה!"
"את יודעת ממה אני פוחדת?"
"ממה?"
"שהוא ימצא מישהי אחרת"
"למה שיימצא מישהי אחרת?! הוא אמר בעצמו שהוא אוהב אותך! אז הוא לא צריך יותר אף אחת!"
"את חושבת ככה?"
"100 אחוז"
"אוי אלוהים טוב שאת איתי"
"אני יודעת"
"טוב אני זזה, ניפגש בבית הספר"
"ביי"
"ביוש!"
—————-
כשנוי ראתה אותי, היא ישר מיהרה לתפוס אותי "ניסיתי להתאפק לא לרוץ אלייך אבל לא הצלחתי.." שתינו צחקנו ואז אמרתי לה "לא נורא, אבל מה שכן נורא, שיש לנו בעוד שמונה דקות צלצול ואנחנו לא רוצות לאחר, נכון?"
"ממש לא!"
ואז התחילה ריצה פרועה ישר לכיתה.
————–
אחריי הלימודים.
אני הולכת לפי ההסבר של אדוארד, למרות שהוא היה דיי מסובך.
כשאני אצא מבית הספר, דרך השער הראשי, יהיו שתי פניות: אחת אליי הבייתה ואחת לעיר, אני צריכה להשתמש בזו של העיר.
ואז תחנת האוטובוס שאראה קודם, אצטרך להתיישב בה ולחכות….?
את הקטע הזה לא ממש הבנתי.
"לאן את הולכת?!" שמעתי את קולה של נוי והסמקתי.
"את מסתירה ממני משהו?…" היא חייכה חיוך ערמומי ואני ניסיתי להעביר לה שלא.
"לא! מה פתאום!" ציחקקתי צחוק מזוייף והיא ישר נאנחה "אני לא עד כדי דפוקה, ג'ול, אני יכולה להבין שאת לא הולכת הבייתה".
"טוב נו! אז אני הולכת לפי ההוראות שאדוארד נתן לי, הוא אה.. רוצה לצאת איתי לאינשהוא?" עכשיו פשוט הסמקתי והיא פערה את פייה.
"מהההההה?! לצאת??" היא לא יכלה לסגור פשוט את הפה והעיניים שלה נראו כל כך המומות.
"אני הולכת הבייתה, שאני לא אפריע או משהו כזה" ואז בצעדים מהירים היא התחילה ללכת, אבל אז הסתובבה וניפנפה לי ביד "אל תשכחי להתקשר אליי!" קראה ואז פנתה לרחוב אחר ולא ראיתי אותה.
אוי אלוהים אדירים, הנה בא אדוארד.