אהבה ממבט אחרון- פרק 36

"לא" אמרתי אוטומטית ונוי הביטה בי בתדהמה "מה לא?! את לא תעני לו?!" קראה.
"לא" אמרתי ושלחתי לו צלצול תפוס.
"מה את משוגעת?!" קראה נוי.
"לא אני לא" אמרתי ושמתי את הטלפון הרוטט שנית בטלפון שלי "תעני כבר!" עכשיו כעסתי וקמתי מהמיטה של נוי "לא ודיי! הוא בגד בי הכלב הזה!" עכשיו התחלתי לבכות "הו יופי! מצד אחד את שונאת אותו ומצד אחד את אוהבת אותו?" הבטתי בה "אוי אלוהים, כן! תעזרי לי! אני מתחננת לפנייך!" נוי חייכה חיוך ניצחון ואמרה "קודם תעני לו" ואז הבטתי בה במבט נוזף עם אותה תשובה "לא" ושוב חזרנו אחורה בלי להתקדם.
——-
הלכתי הבייתה. נמאס לי כבר מכל הטלפונים האלה! נוי, אדוארד, נוי, אדוארד, נוי, אדוארד, מישהי עם מספר חסוי, נוי, ושוב אדוארד ושוב אדוארד ודיייייי! אני מתחרפנת!.
נשמתי נשימות קצרות והרגשתי שמישהו נוגע בי ומיד הסתובבתי, זה לא היה אדוארד למזלי, זה היה איזשהוא שליח "אההה… את ג'וליאנה?" מיצמצתי.. כן?.. ומי אתה?. "כן…" עניתי לו. "אה יופי, זה בשבילך" ואז הוא דחף לעברי זר ענקי של פרחים ואז דחפתי לו את זה בחזרה "איכס! קח את זה ממני!" קראתי והוא לא תפס והפרחים נפלו על המדרכה. "אבל למה?" שאל השליח ואז חיפשתי תירוץ מספיק טוב "אמ.. אני אלרגית!" קראתי ורצתי הבייתה, ידעתי שזה מאדוארד, שיילך עם הבלונדינית הזאת שלו לעזאזל!.
—————–
עכשיו אני שוכבת על המיטה ושומעת את הודעות התא קולי שלו "היי ג'וליאנה.. תקשיבי.. בואי נמצא זמן ונדבר בסדר?" ובהודעה השנייה היה "ג'וליאנה אני יודע שאת כועסת עליי אבל" עכשיו השתקתי את הטלפון שלי ופשוט בכיתי.. כנראה זה הזמן לזה.