אהבה ממבט אחרון 3- פרק 2

"פסססססט!"
התעוררתי בבהלה, החטפתי מבט לשעון- שלוש לפנות בוקר. פתאום הבחנתי במשהו מתעופף בחדר שלי "ריקי?!". זאת הייתה באמת ריקי. היא יצאה מהחושך והתיישבה על ידי וחייכה "יש מצב שאת מתלבשת מהר?" הינהנתי ואז עצרתי בחיוך ערמומי "בתנאי שיש לזה סיבה טובה" היא הינהנה "יש לזה".
קפצתי בשמחה מהמיטה ישר אל ארון הבגדים וקיוויתי רק לטוב עכשיו.
—–
באוויר היה איזשהוא מתח והיה דיי קשה ללכת בחושך, ומדי פעם האירו לנו פנסים.
"אהה ריקי?" אמרתי לאחר השתיקה הארוכה שלנו והיא הינהנה והמשכנו ללכת "לאן אנחנו הולכות?" ריקי צחקקה, כאילו היא עומדת להגיד משהו מצחיק "הפתעה" היא משכה בכתפייה וציחקקה לעצמה, משכתי בכתפיי, נו טוב אני אחכה.
—–
"היי זה לא המקום שאדוארד-" ריקי נחרה בבוז "כן.. כן..! טוב בואי ניכנס ולא נבזבז זמן". עלינו במדרגות העץ הישנות שחרקו והשמיעו קולות מפחידים.
כשהגענו לקומה שבא השארתי את אדוארד הייתי כל כך מאושרת- אני הולכת סופסוף לראות אותו אחריי כל החודשיים האלה.
כשהתקרבנו- שמעתי אותו מדבר עם ליילה וקרינה וכל כולי קפצתי משמחה, ואז לא יכולתי להתאפק ורצתי לחדר וראיתי את אדוארד שלאט לאט קם על רגליו ואני נאלצתי לעצור אותו כי קפצתי עליו מרוב שמחה והפלתי אותו אחורה. הייתי כל כך מאושרת שאי אפשר לתאר את זה, הרגשתי את כף ידו עוברת על השיער הג'ינג'י שלי, ואז הייתי חייבת ונישקתי אותו. הוא חי, הוא חי! חיבקתי אותו בחוזקה ומילמלתי לאוזנו "אתה בא איתי" ואז הרגשתי איל הוא מניד את ראשו "הם הלכו מכאן ובינתיים אני מנסה להסתדר לעמוד וללכת לבד, אני רוצה זמן לעצמי" התחלתי לבכות "אדוארד! ארבעה חודשיים לא ראיתי אותך! הייתי בתוך החדר שלי, לא רציתי לראות אף אחד, לא חגגתי שש עשרה! ועכשיו אתה עוד אומר לי שאתה צריך זמן לעצמך?!". הוא הרכין את ראשו "אני חייב ג'וליאנה. פשוט חייב". הבטתי בו ארוכות ואז הסתובבתי והלכתי משם, אני גמרתי את החיים.
המילים האחרונות ששמעתי לעת עתה היו "חכי ג'וליאנה! אני עוד אבוא!".
ואז שוב פגשתי את החדר שלי לעוד ארבעה חודשיים כואבים ונוראים.