אהבה ממבט אחרון 3- פרק 3

כשנכנסנו לתוך הכלבייה שנחשבת אצלנו "הכי- הכי" בעיר, הנביחות של הכלבים התחילו, כאילו הם שונאים אותי.
"קדימה ג'וליאנה, כלבלב קטן בשבילך" אמרה אמי מנסה לשנע אותי לקחת חיית מחמד, כל חיי לא רציתי חיית מחמד וכמובן שאמרתי לא, אבל בסוף היום השתכנעתי והם מיד לקחו אותי לכלבייה.
החטפתי מבט לכלב שחור שהתיישב כשראה אותי מסתכלת עליו ויילל. הלכתי עוד קצת והתחלתי לראות רק גורים, אף גור לא ממש חיבבתי עד שראיתי שניי גורים קטנים- בן ובת ואז שאלתי את ההורים שלי "הם לא חמודים?" שניהם החטיפו מבטים מאושרים וקראו "אנחנו לוקחים את שניהם!".
—–
אני בחיים לא אבין את ההורים שלי- הם מאז ומתמיד אהבו חיות ומצידם יכולתי לקחת עוד איזה מיליון בעלי חיים והם לא היו כועסים עליי.
כשנסענו הבייתה שניי הגורים ישנו בצד ונימנמו להם. "יופי שסוף סוף יצאת מהחדר שלך" אמר אבא מתרכז בכביש. "החלטתי שנמאס לשבת בחדר" מילמלתי ואז אמא חייכה "החלטה מצוינת". ואז כל הדרך היה שקט במיוחד עד שהגענו הבייתה.
שניי הגורים רצו שאני אקח את שניהם ובסוף לקחתי את שניהם והם מאושרים רצו לבד הבייתה והתחילו להתגלגל על השטיח האהוב עליי עוד מגיל חמש. "השטיח שלי…" מילמלתי וכמעט התחלתי לבכות והם מיד נעצרו ועקבו אחריי לחדר שלי, שם הם בטח ירצו להתפרע על השטיח שלי וזה מה שקרה.
—–
"אפצ'י!" שמעתי את קולה של ריקי ברגע שנכנסתי לחדר. "מה קרה שפתאום את מצוננת?" חייכתי אלייה והיא גיכגחה בגרונה "אני לא מצוננת! אני אלרגית לפרווה".
"טוב…." הינהנתי אלייה "להוציא אותם?" הפנתי את מבטיי לשניי הכלבים שלי ואז ריקי הנידה בראשה "לא מה פתאום?! זה יעבור…".
חייכתי "מה שלום אדוארד?" הוא הרימה אליי את מבטה "חשבתי שגמרת עם אדוארד לא?"