אהבה ממבט אחרון 3- פרק 4

"אני לא יודעת ריקי" אמרתי ולקחתי את גורת הכלבים לידיים שלי כדי ללטף אותה.
"מזאת אומרת את לא יודעת?! את יודעת שמאז שהלכת הוא.. הוא.." היא לא הצליחה להוציא את המילה שרצתה להוציא "נו דברי כבר!" אמרתי בתקיפות וידעתי שזה לא ממש היה נעים.
"הוא מתעקש להסתדר לבד ולהגיע אלייך" מילמלה והרכינה את ראשה. בהיתי בה עד שאמרתי "שיבוא, אבל בשבילו אני כבר לא קיימת" ועכשיו הפנתי את מבטי כדי שהיא לא תראה את הדמעות שהתחילו לזלוג מעיניי.
—–
כשירדתי לארוחת הערב הרגשתי רעבה ובצעדים מהירים הלכתי למטבח לראות מה יש לאכול. אמא הייתה במטבח ולפי הריח הנעים שיצא מהבישולים שלה להערב אני כבר מתכוננת למשהו טעים במיוחד. כשהיא הסתובבה והבחינה שאני עומדת מאחורייה היא חייכה והמשיכה בעבודתה ואז אמרה "נו מצאת לשניהם שמות?" אני אמורה לתת להם עוד שמות?!. "אההה… לא יודעת… אני צריכה לחשוב על זה" באותו רגע רציתי להסתלק ואז כשמיהרתי לצאת ניתקלתי באבא שקרא עיתון ואז מיהרתי לומר "אני מצטערת!" ורצתי לסלון ממהרת לשבת על הספה, אבל על הספה נימנמו שניי הגורים הקטנים וני רק התיישבתי לידם באנחה. האמת, אני לא יודעת מה יש לי נגד כלבים, אבל מעכשיו והלאה בשלי אני אטפל מצוין.
הצלצול שבדלת הקפיץ אותי ממקומי ומיהרתי לקום לפתוח ולצעוק להורים שלי שאני פותחת.
וכשפתחתי את הדלת נשארת עומדת על מקומי- אדוארד עמד שם ומאחוריו קרינה וליילה שעשו מבטים מצטערים כאלה.
"למה אתה כאן?" אמרתי אחריי שתיקה קצרה.
אדוארד חייך, הוא נראה האדם הכי מאושר שבעולם על פי החיוך שלי והתקרב לנשק אותי אבל אני צעדתי לאחור "אם באותו זמן שבאתי לא רצית לבוא איתי אחריי כל מה שעברתי- אז אין לנו על מה לדבר". אדוארד בחן אותי ואז קרינה התעופפה ביננו "אמ.. אולי כדי שלא נריב וניכנס?" היא חייכה לשנינו כדי שנסכים ואז אמרתי "אתן יכולות להיכנס, הוא לא" המשכתי להביט עליו כמו שהוא עליי.
"תלך אדוארד" אמרתי בעדינות ובאיטיות. הוא רק עקף אותי ונכנס והשאיר אותי המומה על פתח הדלת ואז בדילוגים נוי הופיעה פתאום וצחקה "את לא נראת טוב, בואי ניכנס". ואז נכנסתי איתה פנימה והיא סגרה את הדלת אבל עכשיו הכי מצמרר היה שההורים שלי ידברו עם אדוארד על כמה שהתגעגעתי אליו וזה משהו שאני לא רוצה.