אהבה ממבט אחרון 3- פרק 5

כשנכנסתי מיהרתי ללכת למטבח ושם למהר לומר להורים שלי מילה או שתיים "בבקשה אל תגידו כלום עליי אוקיי?!" הם נראו מבולבלים אחריי שיצאתי לסלון שים ישבו נוי ואדוארד.
התיישבתי ליד נוי בכעס ותקעתי מבט באדוארד כשליטף את שניי הגורים וחייך אליי "יש לך גורים דיי חמודים" ואז כשאחר הגורים ליקק לו את היד הוא צחק ואמר "וגם דיי שובבים". עכשיו קמתי בכעס וגררתי אותו ליציאה "לך מכאן ועכשיו!" קראתי והוא רק חייך "תקשיבי אני יודעת שאת כוע-" עכשיו רק דחפתי אותו הצידה וקטעתי אותו "אני לא אוהבת אותך יותר! זה מספיק לך כדי שתלך?!" הוא הפך לרציני ואז מילמל "כן" ואז במהירות יצא והלך. הרגשתי איך ידה של נוי מונחת על כתפיי ושמעתי אותה אומרת "לא היית צריכה לעשות את זה- עכשיו רוצי אחריו כמו שלא רצת מעולם" אבל אני לא זזתי רק הסתכלתי איך הוא מתרחק ומתרחק. "קדימה! עכשיו!!" היא דחפה אותי החוצה וידעתי שאין לי בררה אחרת והיא צודקת אז התחלתי לרוץ והתחיל לרדת גשם ולא היה לי אכפת, המשכתי לרוץ. כשהתחלתי לראות אותו ממש קצת צעקתי בשמו והמשכתי לרוץ ואז צעקתי שוב וראיתי איך הוא מסתובב ואז רצתי אליו ישר לתוך החיבוק הנעים והאהוב שלו.
שנינו עמדנו בגשם, מחייכים זה לזה. "עדיף שנלך אלייך הבייתה, נעשה פה דיי קר" חייכתי אליו ועניתי לו בנשיקה קצרה "כן באמת עדיף, אבל לפני זה אני צריכה לעשות משהו" התקרבתי אליו ונישקתי אותו וככה עמדנו בגשם עד שהוא נפסק והלכנו אליי הבייתה.
—–
בבית היה נעים וחמים ושניי הגורים רצו אליי בשמחה ואל אדוארד והלכנו ישר לשולחן כדי לאכול, שנינו היינו דיי רעבים.
סביב השולחן כבר ישבה נוי ושניי ההורים שלי גם ואני מיהרתי להתיישב ליד נוי ואדוארד לידי.
"נו אז בואו נחגוג?!" קראה אמא כשהבחינה באדוארד. "אמא…" מילמלתי ואז הגור השובב קפץ על השולחן ונבח "טרוי מספיק!" קראתי ופתאום הבנתי "טרוי! קוראים לך טרוי נכון?!" איכשהוא הייתה לי הרגשה בבטן וטרוי נעצר וקפץ עליי ללקק אותי. "יופי אחלה שם" אמר אבא ואז אמא קפצה בהתרגשות "ולה איך תקראי?!" שאלה כשהגורה הסתובבה סביב אמא "קוקו" אמרתי וחייכתי אלייה והיא נבחה בשמחה.
"טוב נראה לי שהתחלת לדבר כלבית כי הם דיי מבינים אותך" לחשה לי נוי ואני צחקתי וליטפתי את טרוי וקוקו.