אהבה צעירה- פרק 2

~פרק 2~
נגמר יום הלימודים וחזרתי הבייתה לבד, כי שונטל ואורטל מצאו להם שני בנים, כל הנסיעה חשבתי על דניאל, למה הוא הגן עליי, ניסיתי להניח לזה אבל לא הצלחתי.
הגעתי הבייתה וליאן וההורים שלי כבר היו בבית
"היי" אמרתי נישקתי את הורי
"איך היה היום בבית ספר" אבי הושיב את ליאן עליו ושאל אותי
"בסדר, לא היה משהו מיוחד, אני עולה לחדר" אמרתי ועליתי לחדר, נשכבתי על המיטה ונאנחתי, לבשתי חולצה שחורה שכתוב עלייה LOVE וגינס קרעים, נעלתי כפכפים שחורות ויצאתי לשונטל.

"חיים שלי" שונטל חיבקה אותי
"חחח תרגיעי לפני חצי שעה ראינו אחת את השנייה" אמרתי וחיבקתי אותה
"נו.. וזה המון" היא אמרה צינית ומשכה אותי לתוך ביתה, היה לה בית קצת יותר גדול משלי עם שני קומות ומרתף, שהיא הפכה אותו לאולם מסיבות.
"איפה אורטל"שאלתי
"הלכה לחבר שלה" שונטל אמרה
"חבר שלה?, ממתי יש לה חבר" שאלתי ועשיתי פרצוף לא מבין
"לפני שעה בערך" שונטל צחקה
"זאתי מחליפה גברים יותר ממה שאני מחליפה גרביים" צחקתי איתה
"לעומתך שאפילו חבר אחד לא היה לך" שונטל אמרה
"יש לי הרגשה טובה השנה" אמרתי
"מקווה בשבילך, רוצה לקניון" אמרתי
"חחחח ברור" אמרתי, שונטל התלבשה ויצאנו, קנינו כמה בגדים, והתיישבנו בבית קפה לשתות אייס קפה, היה משהו שונה באווירה, הרגשתי שמשהו כזה קרה כבר בעבר, ולפתע שני אנשים עם מסכה שחורה ובגדים שחורים נכנסו עם אקדח וצעקו שוד, קפצתי מרוב פחד, אחד מהם הכניס את כל האנשים לתוך השירותים ושמר עלינו והשני ניגש לקופה לקחת את הכסף, כשהוא סיים לקחת את הכסף, הוא סימן למי ששמר עלינו לבוא, ההוא הסתובב והסתכל עליי, המבט היה לי מוכר ולפתע רצו לי פלאשבקים מהתאונה שעברתי לפני 3 שנים.

פלאשבק:
נסעתי עם בן דוד שלי במכונית, נסעתי לישון אצליהם, ובלי לשים לב בן דוד שלי נתקע במכונית, דפקתי את הראש חזק בשמשה ואיבדתי את ההכרה לאט לאט, אבל הדבר היחידי שזכרתי את העיניים של מי שיצא מהמכונית שהתנגשה בנו ועד היום המבט לא יצא לי מהראש, אותו אחד התקשר לאמבולנס, אני ניצלתי אבל בן דוד שלי נפטר.

-סוף פלאשבק-
"לירן הכל בסדר" שונטל שאלה אותי כשהכל נרגע אבל אני לא, רעדתי ברמות מטורפות ולא הצלחתי להרגע, שונטל התקשרה להורים שלי ואמרה להם לבוא לפה, לאחר עשר דקות הם הגיעו ואני עדיין לא נרגעתי, הם לקחו אותי הבייתה ורצתי לחדר, נשכבתי על המיטה וראיתי את הכול מסתובב, הייתי מבולבלת, אני מרגישה כאילו אני מכירה אותו, איבדתי את הזיכרון ואני לא זוכרת כלום מגיל שלוש עד עשר, נרגעתי קצת ונרדמתי.