אח שלה פרק 19 (כולל קטע מיני..)

היא פקחה את עיניה באיטיות, גיא עמד שם. לידה בכל מצב, תמיד, כרגיל..
הוא חייך אליה וליטף את פניה..
"איך את מרגישה, אחות?" הוא קרא לה בשם הזה.. שאם זה לא היה הוא, הייתה בטוחה שהשם הזה מסמל ריחוק.. הי חייכה בעצב. עיניה שוטטו על קו החדר אותו יכלה לראות. היא ניסתה לסובב את ראשה, כאב לה מידי.
היא הביטה בגיא.. המבט שלה השואל הבהיר הכל.
"הם היו פה קודם.. שניהם" הוא אמר. היא פתחה את עיניה בפליאה וחייכה בשאלה. "כן, גם רותם." הוא אמר. הוא ליטף אל פניה כאילו היא הכי חשובה לו בעולם. עצב או אכזבה השתלבו בקולו הבוגר..
היא החזיקה את כף ידו.
"ראיתי את אמית.." לחשה בשקט. הוא הנהן קלות בראשו. עצב נשקף מעינייו. "דיברתם?" היא שאלה, הוא הזיז ראשו מצד לצד. עיניו הגדולות מצמצו פעם ופעמיים לפני שהתמלאו כולן בדמעות. היא לחצה את ידו חזקה וליטפה אותה בידה השנייה. יותר מזה לא יכלה לעשות.
הם בני 16 וקצת. מגיל 7 אולי לא ראתה את גיא בוכה.. וכשהיו קטנים תמיד קינאה בו שיש לו עיניים גדולות ויפות כל כך.. המחשבה היחידה שעלה כרגע בראשה, זה האם כשהעיניים גדולות יותר, הדמעות כואבות יותר?
הוא רכן לעברה נותן לה חיבוק חזק ולא משחרר. היא חיבקה אותו חזרה.. לו רק ידעה במה מדובר..היא ליטפה את שיערו הכהה ובידה השניה עברה על גבו בתנועה מרגיעה. הוא הניחה ראשו על חזה ולא זז. הוא הרגיש את נשימתה עולה ויורדת. הוא התרומם. הם הסתכלו אחד על השני. מבטם היה עצוב.
"אני נודר לך מוריה.."
"זה בסדר.."
"לא זה לא תקשיבי.. אני נודר לך שלא שיחקתי בה, היא הכי חשובה לי בעולם. אחרייך כמובן. אני אוהב אותה יותר מהכל. אני דואג לה. אני… אני נשבר ממבטה בכל יום ומתרסק מהבחירות השגויות שלה. אם רק הייתה יודעת כמה היא חשובה לי.. לעולם לא הייתי נותן לאף יצור לפגוע בה.." קולו נשבר ועיניו נמלאו דמעות בפעם השניה.. היא הרימה יד חלשה וליטפה את פניו. היא הנהנה בהבנה.
פתאום מגעה קפא. וידה נחתה חזרה על המיטה הלבנה של בית החולים. מבטה נדד רחוק לדלת הכניסה. היא נאנחה חלושות.. הוא סובב את פניו. הוא עמד שם.
אמית.
***
היא סובבה את פניה וראתה אותה עומדת שם.. האדם היחיד שיכול להקל על חייה כרגע.
"חגית.." היא חייכה אליה חיוך מעודד.
"מקסימה! מה קורה?!… או יותר נכון מה קרה?" עיניה נדדו לבגדיה המלוכלכים של רותם ואל שיערה הפרוע. האיפור המרוח שיווה לה מראה זרוק ועייף עוד יותר. עיניה שידרו מבט מיואש.
"רע לי." היא אמרה את המילים האלו וקולה נשבר. חגית נגשה אליה ונתנה לה חיבוק אמיתי ודואג. החיבוק היחיד בארץ שרותם באמת רצתה. באמת הרגישה בו בטוחה. היא השעינה ראשה על כתפיה של חגית ובכתה. בכתה על המצב. בכתה על הכאב. בכתה את הלבד.
מאז, הכל קרה מהר מאוד.
היא מצאה את עצמה עם כוס נס, נייר טישו, והמון דמעות בחדרה של חגית, הקב"סית שלה, מספרת לה על כל מה שקרה בזמן האחרון. היא זוכרת שפתחו את התיק האישי של אביה במשטרה וראו תלונות ללא סוף. היא זוכרת שחגית נתנה לה אינספור חיבוקים. הוא זוכרת שלגמה בזו אחרי זו שלושה כוסות מים עד שנרגעה ויכלה לשוב לספר מה עבר עליה. היא זכרה את עצמה עונה "כן" מתנחם אולי(!?) על איזו שאלה.. מה זה היה? אה.. כן.. היא נזכרה בקולה של חגית:
"את רוצה להתחיל מחדש במקום חדש? אץ חושבת שזה יעזור לך להתקדם? להשתנות..?"
"כן" היא ענתה חלושות, מתנחמת בעובדה שיש מי שיבין אותה, וללא משים ממשיכה למלמל לעצמה "כן, כן, התחלה חדשה אני רוצה. רוצה התחלה חדשה. בטח.." ומהנהנת בראשה ללא סוף, נשאבת לחיבוקה התומך של חגית.
***
14:42 שעת צהריים חמה
אהוד נכנס לביתו. הפעם לביתו שלו. מביט שמאל וימין. מחפש לשווא אחרי משהו נעלם.. אולי הוא מחפש את האהבה שהייתה פה פעם?.. אולי..
רינת ישבה על הכיסא וראתה אותו נכנס. הוא מאז ומעולם היה החולשה שלה… היא אולי בת 35 או יותר, זה נכון. אבל בכל פעם שראתה אותו ככה חוזר, שבור ומצטער, ליבה היה מתכווץ לנוכח העובדה שחשבה לעזוב אותו, כמו ילדה בת 16.
משהו בגופו החסון, בצבע עורו הכהה, בדומיננטיות שלו… משהו בשליטה שלו כגבר, במבט שלו המיוסר לפעמים.. משהו מבנה פניו המסותתים.. משהו מכל זה הרג אותה בכל פעם מחדש.. או שאולי היה זה מגעו שגרם לה להתנמס..?
כמו ילדה בת 16 הרגישה את ליבה גם הפעם פועם ברגע שנכנס הביתה. ולא כמו כל אישה אחרת, שהייתה צועקת עליו ומגרשת אותו, היא פשוט ישבה שם מצפה שיבוא אליה כמו תמיד, יישק לה עם שפתיו העבות וישב לידה. ואז הן ידברו וישלימו, וכשכולם יחזרו הביתה, שוב יחזרו איתם המבטים המאשימים וכועסים כאחד בעיניהם.. חוץ מעיניה הקטנות של רותם.. שאותן ימלא אושר והיא תרוץ חזרה לידיו של אביה ותתן לו חיבוק ענק..
זה לא היה כך.
הוא ניגש אליה והמשיך לעמוד רגע או שניים ואז תפס בידה. לרגע פחדה שהוא שיכור ושהוא להתחרפן שוב.
הוא לא.
הוא תפס בידה באחיזה שמעולם לא החזיק בה בעבר.. משהו בין שולט למצטער. משהו בין טירוף למתחרט.
הוא הביט בעיניה, זה חירפן אותה והוא ידע אתה זה. הוא ידע כל פרט עליה.. הוא המשיך להביט בעיניה ללא לנתק את מבטו. הוא שיחרר את ידה, מעביר את ידו על פניה יורד לצווארה… היא עצמה את עיניה, זרקה את ראשה לאחור וכמעט נאנחה בקול.. כבר שבועות שלא הרגישה את המגע הזה שלו.. אפילו לפני צו ההרחקה המון זמן לא נגע בה בצורה כזו.. בתשוקה. הוא הוריד את ראשה חזרה. פוקח את עיניה באצבעותיו, מביטה לתוכן… המבט הזה.. היא ידעה מה הוא אומר… זה המבט שהיה בעיניו בשנים הראשונות.. מבט התשוקה, שמעורב בשליטה כלשהי. היא עשתה את התנועה היחידה שמאז ומתמיד הדליקה אותו. היא הניחה את ידיו על מותניה ונשענה לאחור טיפה, מבליטה את החזה הבולט ממילא, מניחה יד אחת על חזהו, מלטפת אותו לאט על ידי אגודלה. היא שמעה אותו מתנשם מהר, בדיוק כמו אז.. כמו פעם. ואחיזתו במותניה התהדקה. מצמיד אותה אליו חזק, יורד לשפתיה ומשם לצווארה.. בדיוק כמו פעם.. עם אותן תחושות ואותן אחיזות..היא הרגישה קטנה לידו וזה מה שעשה לה את זה.. עכשיו היא כולה שלו.. את האחיזה הבאה שלו כבר ידעה בעל פה… כמה פעמים עשו את זה בעבר.. הוא השאיר יד אחת על מותניה, מקיף את כולה, ואת היד השניה העביר לאמצע הגב.. הוא דחף אותה טיפה יותר אחורה והטמין את פניו בין שדיה… מכאן הוא יכול רק לרדת עוד, היא חשבה,כי מעולם לאחר מהלך כזה לא עלה חזרה לשפתיה, כשהופתעה לגלות שבמקום לרדת הוא מרים את ראשה ומעמיד אותה מולו. הוא הרים אותה. היא כרכה את רגליה סביבו בהפתעה, הניחה את ידיה על צווארו מביטה בעיניו.
"אני לא מאמין שהפסדתי אותך על הזמן הזה, רינתי.." הוא אמר, מלטף בקולו, מלטף את גבה בידו.. היא זזה עליו בעדינות, הוא הרגיש את זה וחייך, "ממממ רינתי שלי," הוא נאנח בקולו הגברי, מה שגרם לה לרצות את זה כל כך, והוא ידע את זה והרחיב את חיוכו.. "רק רגע יקרה, עוד כמה מילים ואז אני כולי שלך…" הוא היטיב את אחיזתו בה, מתפעם לנוכח גודלה הקטן. היא המשיך לזוז עליו בעדינות.. הוא כל כך אהב אותה ברגע הזה..ידע שהיא היחידה בעולם שתגרום לו להרגיש כל כך תלוי וכל כך שולט בו זמנית. "אני מצטער על הכל רינתי שלי…מעולם לא נשבעתי לך דבר כזה אבל… אוהה רינתי רק עוד רגע בבקשה.." היא ליטפה את צווארו על ציפורניה הדקות, מביטה בשפתיו העבות במבט הזה שמאז ומעולם חירפן אותו ובלבל אותו.. היא חייכה ונשכה את שפתייה וזזה עליו והפעם חזק.. מזכירה לו את הילדה המתגרה שהייתה מאז ומעולם.. היא התכופפה ונשכה את שפתו התחתונה בנשיכות קטנות.. מצפה למה שהולך לבוא. זה שיגע אותו. הוא הצמיד אותה אליו חזק מנשק אותה בלהט הזה שהיא כל כך אהבה ורצתה.. ואז הוא נעצר שוב, היא הביטה עליו בפליאה, יודעת שמעולם זה לא קרה, שהוא עצר בלהט הרגע. "די רינתי שלי.." הוא נאנח משחרר את ידיו, מנסה להוריד אותה. היא נתפסה בו בחוזקה מסרבת לרדת..הוא חייך.. עקשנית הייתה מאז ומתמיד. הוא התיישב, כשהיא ישובה עליו, מבין שזה היה רעיון יותר גרוע מהקודם. היא התחילה לזוז עליו במהירות.. הוא זרק את ראשו לאחור רוצה להפסיק אבל אינו יכול. משום מקום הוא תפס במותניה, הרים אותה והושיב אותה על השולחן. היא הייתה בהלם, מבינה שמשהו חשוב קרה, אם במצב כזה הוא הפסיק אותה באמצע.
"רינתי שלי" הוא קרה לה. היא ניערה פתאום את ראשה מתמקדת בשם בו הוא קורא לה כבר כמה דקות.. השם הזה.. בו לא קרא לה שנים. היא התיישרה הביטה בעיניו.
"אני נשבע שאני מצטער. ואני יודע, אף פעם לא נשבעתי לך שבועה כזו, אבל הפעם אני מתכוון לזה באמת. אני נשבע, רינתי, נשבע שלא אחזור על זה שוב. אוקיי? הפעם אני לא מנסה, או משתדל שזה לא ייקרה. הפעם זה פשוט לא יקרה יותר לעולם, טוב? קטנה שלי?" הוא הניח אל ידיו על ירכיה מרים את ראשו, מביט בה.
היא נזכרה פתאום באהוד שלה, זה שהיה קורא לה רינתי, וקטנה שלי. זה שהיה מטריף אותה תמיד. זה שהיה אוחז בה בחוזקה וממיס אותה בו זמנית.
היא החליקה מהשולחן על בירכיו חזרה.
"בתנאי אחד" היא אמרה.
הוא הסיט בה, הצמיד אותה אליו חזק, "מה שתרצי פיצית שלי.." הוא אמר וחיבק אותה חזק.
היא השתחררה מחיבוקו, החזיקה את פניו בין ידיה, "שמעכשיו," היא אמרה, מביטה בשפתיו באותו מבט של קודם, זה שמטריף אותו בכל פעם מחדש.
"מעכשיו אתה חוזר להיות אהוד שלי, אהוד של הפיצית שלך.." היא לחשה, וחזרה לנשוך את שפתיו בנשיכות קטנות.
הוא נשק לה בחוזקה, בדיוק כמו שאהבה אותו, הרים אותה, ונגש לחדר השינה. הןא זרק אותה על המיטה, בדיוק כמו שהיא אוהבת, באסרטיביות, נופל עליה כמו פעם, מביט בעיניה ולוחש "אותו אהוד רק משופר" ונשק לה חזרה, מרים תוך כדי את קצוות שמלתה, מוריד את תחתוניה הקטנים וחודר אליה בבת אחת, בדיוק כמו שהיא אוהבת. בדיוק כמו שהיא אהבה.